תמיד אני דרוכה. הרי הכול יכול לקרות, אפילו הודעה חשובה ממפעל הפיס, או הצעה לעסקה רצינית. ערב אחד דילגתי, חילול הקודש, על שעת ווטסאפ. לא

שוטר–מהירות עצר אותי בכביש ראש פנה. למדתי שההבדל בין מפח נפש להרגשת הקלה מטורפת תלוי בטוב לבו ובאינטואיציות הבריאות שלו ביום שלישי השבוע, נסעתי עם

במתכונים של אימא אין כמויות ומידות. "זה בעיקר לפי העין והלב", היא תמיד אומרת לי, "גם בחיים ככה". לפעמים, זה בסדר לא לעשות הכול לפי

בחורף, קופאות לי כפות הרגליים. באיחור של 40 שנה בערך, הילדים קנו לי במתנה כרית חימום לרגליים, שעושה גם עיסוי. זו המצאה גאונית אחד הדברים

בשבת האחרונה, התארחנו בצפת, ב"מרכז אסנט", איפה שהאיש עובד. פגשנו בסמטאות מגוון רחב של אנשים. הרגשתי שכולם נהנים מהקסם העוטף את העיר בשבת האחרונה, התארחנו

כחניכה נלהבת, מדריכה וקומונרית חדורת אידאלים ותחושת שליחות, אני עדיין קצת מתרגשת לקראת שבת הארגון של "בני עקיבא", שחלה השבת השבת, יחגגו עשרות אלפי חניכי

חודש כסלו אהוב עליי מכל החודשים. נולדתי בכסלו. כמו שאני עושה מדי שנה, רגע לפני יום הולדתי, חשבתי על מה שעברתי בשנה האחרונה פעם, כשהחורף

מי שמספר לעצמו סיפור שהעניין העדתי מפריע לו להתקדם וגורם לו לרגשי נחיתות, זה הסיפור שלו והוא צריך להיות מודע לכך ולעשות עבודה שתשנה לו