השבוע, בו' כסלו, יש לי יומולדת. חשבתי מה אני מאחלת לעצמי לשנת היומולדת – שמטה הקסם יחולל נסים בחיי. הלוואי שאצליח לגעת בנפש האנשים שאני

החלטתי על שינוי ולקח לי שבועות לספר עליו, להיות שלמה אתו וללכת עם הלב, כי בסוף, הלב שלנו הוא מצפן ואם הוא מכוון למשהו, אז

למחרת החגים, באה השגרה הרגילה והעיפה סטירה מצלצלת לכל התקוות שמשהו יתחדש. שיחה עם לקוח מרתק הבהירה: אני צריכה לחדש בעצמי החגים היו נפלאים. היה

היציאה אל הסוכה מלמדת אותנו צניעות וענווה, מזכירה לנו את הארעיות של החיים שלנו ובעיקר – כל הזמן להודות על הטוב ויש המון טוב מסביבנו

החגים תמיד מחזירים אותי לשורשים של המשפחה שלי, לסיפורים, למנהגים, למסורת ולריחות. השנה, נחגוג בבית, אבל את המחשי, אימא מכינה. אין לו מתחרים השנה, נחגוג את

ילד בן 10 קפץ אל מותו כי נודה חברתית. אין מילים שיכולות באמת לתאר את האסון הזה. הסיפור הזה, בימי אלול, הוא מסר עבורנו: להיות

מי שטוב, הטוב חוזר אליו. המורים והמחנכים של הילדים שלי כנראה מאוד טובים, כי הילדים מתרגשים לקראת שנת הלימודים וחוזרים לבית הספר בשמחה שנת לימודים

עם דלקת בעין, כאב ראש מפוצץ וגם פצע בגבה, המבט שלי על העולם נהיה לא מי יודע מה. נאמנה לתיאוריית גוף-נפש, ניסיתי להבין: מהי הסיבה?