אני תמיד שמחה כשמצליח לי מתכון של אימא שלי. חשוב לי לשמר את המסורת וכיף לי כשהילדים מבקשים אוכל של סבתא. זה מחזיר אותי הביתה,
המתווה לשנת הלימודים החדשה, בגילאים השונים, עדיין מבלבל ולא ברור. מטרידה המחשבה שילדים רבים יישארו ללמוד מהבית ללא מסגרות שנה חדשה בפתח, תכף תתחיל גם
בתשעה באב עוסקים בהיעדרה של אהבת חינם. ט"ו באב, רק שבוע אחר כך, הוא חג האהבה. פגשתי את שירה, שמייחלת למצוא את החצי השני שלה
זיכרונות הילדות על פירות הקיץ, תאנים וסברסים, תמיד עושים לי טוב על הלב ומזכירים לי שלפעמים, העונג וההנאות בחיים יכולים להיות ממשהו קטן אני אוהבת
האיש שלי לחוץ תמיד לסיים את המטלות של היום כבר אתמול. אני, בשאנטי שלי, דחיינית כרונית, בטוחה שיהיה בסדר. לרוב, זה עובד, עד לפעם שזה
אם נחסמה הדרך הישנה, נפלס חדשה במקומה. זה לא יהיה קל, יהיו מכשולים ויהיה קשה להתרגל לדרך החדשה. אחרי זמן, ניווכח שהדרך החדשה אפילו טובה
הסיפורים של האנשים מעניינים אותי. ככה נולדתי, כנראה, גם סקרנית. אין כמו שעה בשמש, בבית קפה נחמד, עם קפה טוב, קצף קטיפתי ו…סיפורים של אנשים
הסערות והוויכוחים שליוו את סוף שנת הלימודים השאירו סוף שנה בטעם רע. למורה הבודד לא באמת אכפת ללמד עוד תשעה ימים. המערכת הארצית מחליטה מעליו.
הייתי במרכז השבוע. רחוב מלא אנשים, מסכות-קורונה על פניהם, תחושה מוזרה באוויר, אווירת נכאים ודיאלוג עם בעל עסק ממורמר. מתי נקבל את החיים הרגילים שלנו
החופשה שכפתה עליי הקורונה החזירה אותי לספרים. כשהייתי עסוקה ועמוסה, קראתי כל מיני, אבל ספר-ספר, כמו למשל "הפיתוי של גרייסי", לזה חזרתי בקורונה אחד הדברים
אני אוהבת ומעריכה אנשים שהולכים אחרי החלומות שלהם, שלא מפחדים לנסות שוב, שאתגרים לא מפילים אותם, שיודעים לשלב, שגומעים את החיים בלי ויתורים לעצמם ועל
