כן, לטובה. גם, ובעיקר, כשזה לא נראה ככה. כידוע, "התמונה הגדולה" נבצרה מבינתנו ואנחנו נתקלים כל יום, ומתעצבנים, מפירורים שגודלם האפסי מאתגר את הפיזיקה השבוע,

השנה, זהו פסח בצל המלחמה, כשאחינו שבויים אצל האויב. המושג חירות מקבל משמעות חזקה. אני מרגישה לא נוח להתלונן על עבודות הניקיון והקניות וההכנות בזמן

השבוע, התעוררתי באמצע לילה אחד ולא הצלחתי להירדם שוב. כמה שניסיתי – לא הלך ורעשי הרקע בטח שלא הועילו. שכבתי וחשבתי ואיכשהו, נכנסו לי מחשבות

מנהג ידוע אחוז בידי יהודים.יות מסוימים: באמצע השמחה המתפרצת של פורים להתעסק בשאלה הגורלית והקיומית: מה כבר ניקית לפסח? מה קנית? איפה? לא אני גם

יש לי חברה. פסיכולוגית-מטפלת-הוליסטית וקצת מכשפה-פיה-טובה כזאת, אישה אהובה. מכירה את כל פיתולי הנפש שלי. השבוע נפגשנו וגם: עוגת שוקולד להמתקת המרירות השבוע נפגשתי עם

לשמֶר חברויות, לתקתק בישולים, לעשות ספורט על בסיס יום-יומי, לגהץ גם מגבות, לחגוג כל יום את החיים. הייתי רוצה – אבל לא יצא… הייתי רוצה

פייסבוק העלה זיכרון שבדיוק לפני 10 שנים… ממש לאלבום של זיכרונות, עם תמונות מאירועים משמחים. אז מה אם אנשים לא מבינים למה אחרים מעלים תמונות

השמלה השחורה, הכי יפה ואהובה שלי, כבר לא עולה עליי איזה זמן. גם לא אחרי שבוע מחלה שלקח אתו איזה שני קילו. מצד שני, תכף

כבר שבוע אני עם שיעול עד לב השמים, חום וקול שנעלם. אבל מה אני, יש את המאוכזבים שהפסידו בבחירות. גם כואב. איך אמר הרופא? כולם

אני כבר לא יכולה לראות חדשות. כשאני חוזרת מהעבודה, עייפה ומחפשת קצת שקט לעצמי, אני "בורחת" ל"ורג'ין ריבר", סדרת אסקפיזם ב"נטפליקס", חמש עונות כיפיות בקורונה,

מזמן לא דיברנו על קפה. הידעתם? לכל אחד יש את ההפוך שלו. לי, כמובן, יש את שלי, כמו שאני אוהבת וכמו שקשה למצוא בבתי קפה,

הדרך לחמין טוב עוברת בתיבול טוב ובהצצות לסיר מדי פעם, לבדוק. חשוב לכסות ולשים מים במידה נכונה. חמין זה סיר חם של שבת, עם ריח

בשבוע שעבר, נפלו שלושה טילים ב"שטחים פתוחים", סביב מושב יונתן. אחד מהם, בום עצום ונורא, נפל בכביש הגישה לישוב. איזה פחד ערב אחד השבוע, הגעתי

באתי מהגולן לאירוע במרכז, עטופה בשכבות הגנה מפני הקור. באולם, היו נשים עם שמלות ללא שרוולים, בלי ביגוד מחמם. לא הבנתי. ואז כן בשבוע שעבר,

הייתי מוטרדת. בלי אנרגיות לכלום. באסה. נכנסתי עם המתבגרת למטבח לבישולי השבת. ריחות הבישולים כבר היטיבו אתי קצת ואז… מחווה קטנה, אך מרגשת, של האיש, משכה