נולדה בשיקגו, עלתה ארצה ועברה בין בנימין, שומרון, ירושלים, קנדה, רמת בית שמש, הגליל והגולן. יחד עם בעלה, היא בעלים של בית הקפה "מקום יפה לקפה", בכחל. זהו פרק ב' לשניהם ויש להם יחד 14 ילדים. האורחת שלנו לשבת היא בתשבע שור גולדמן, מיונתן
קצת על עצמך
"בתשבע שור גולדמן, נשואה לאיש היקר שלי, שמואל גולדמן. אימא לחבורה מקסימה שתמיד מחזקת אותי, מלמדת אותי ומאתגרת אותי ומכריחה אותי להשתפר. אני אוהבת את הים, טבע, מוזיקה, לצאת לקמפינג, לדוג ולשחק עם הנכדות. אני ושמואל מודים על ההזדמנות לשלב את המשפחות שלנו ולייצר בית ומשפחה גדולה – של"ג שור, לעפקו, גולדמן. ברוך השם, יש לנו יחד 14 ילדים. ארבעה מהם נשואים ויש לנו שתי נכדות מהממות. רועש וכיף אצלנו בבית. תמיד יש ויכוחים וחילוקי דעות וגם מלא ארוחות שמבשלים ואופים יחד והרבה יצירתיות ובלגן".
עיסוק
"יחד עם שמואל, אנחנו בעלים של בית הקפה 'מקום יפה לקפה', בכחל. אני אופה, מבשלת, מנהלת, מארחת, מכינה קפה ועוד מלא דברים, כדי לייצר אווירה של בית ומקום מקבל ומזמין, מול נוף עוצר נשימה של הכנרת, הגליל והגולן.
"התחלתי את דרכי בלימודי אמנות ואדריכלות, אך הכיוונים השתנו לרפואה אלטרנטיבית ורפלקסולוגיה, בתל אביב, לפני יותר מ-30 שנה. היו שנים שליוויתי נשים כדולה, בלידות ביתיות ובבתי חולים. את הלידות שלי בחרתי ללדת בבית ועם מיילדות. התשוקה למטבח הצמחוני נבעה מאין-סוף ארוחות שאתגרתי את עצמי להיות יצירתית עם הזנת משפחתי. ככה שילבתי את האמנות, הרצון לטפח ולזון לתוך הכנת הארוחות.
"אחרי שנולדו התאומות שלי, כמעט לפני עשרים שנה, נולדה 'התאנה המעופפת', אוכל צמחוני וטבעוני שבישלתי ללקוחות פרטיים. עם המעבר שלנו לגליל, ולידת הבן התשיעי, 'התאנה המעופפת' הפכה לעסק אוכל שלי ושל חברה טובה שלי, איילת, בראש פינה. שילבנו את המקצועיות שלה באפייה עם הבישולים שלי והצענו משהו חדש לעולם הקייטרינג. במשך 14 שנה, פיתחנו את המטבח שלנו ואת העסק ולמדנו המון. אחרי מסע מרתק יחד, נפרדו דרכינו ואני ובעלי קפצנו יחד על הזדמנות עסקית. לקחנו את הבעלות על 'מקום יפה לקפה', ממש חודש לפני פרוץ המלחמה. יש לנו חזון גדול ואנחנו מאמינים שהפינה הקסומה ב'מקום יפה לקפה' תהפוך למקום קבוע ואהוב של הרבה מאוד אנשים. מקום שמחבר, מזין, מרפא ואף משמח. בעזרת השם, עם הרבה כוחות, סבלנות ואמונה, נצליח לפרנס את המשפחה המקסימה שלנו, בכבוד ובשמחה".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי וגדלתי בשיקגו, ארצות הברית. ילדה שישית ואחרונה, למשפחה תוססת ואוהבת. אבא שלי, עליו השלום, היה תלמיד חכם ורב והקים משרד נדל"ן, יחד עם אימא שלי. באתי ממשפחה שהיה בה שילוב מיוחד של עולם התורה, עולם העסקים ועולם האמנויות. אימא שלי היא אומנית ומוזיקאית ולכן החשיפה לתרבות הייתה חלק משמעותי מהחינוך שקיבלתי. סבא שלי היה נגן פסנתר בפילהרמונית. סבא אחר היה רב קהילה בשיקגו וניצול מפוגרומים ברוסיה. למדתי לאפות ולבשל בגיל צעיר מאוד מהסבתות שלי, אחת שגרה אתנו והשנייה, שגרה בדירה מעלינו. הבית שלנו היה מלא בריחות של אפייה ובישולים, שיחות סביב השולחן בנושא נדל"ן, עם רקע של מוזיקה קלסית.
"ההורים שלי עבדו קשה מאוד ושעות ארוכות, אבל פעם בשנה, היינו יוצאים לחופשה משפחתית. תמיד לים ולמקום של מלא טבע וירוק, עם טיולים לחוות להיות עם החיות, וקטיף עצמי בשדות.
"לאבי היה חלום לעלות לארץ, כשיצא לפנסיה, אך לצערי, הוא חלה ונפטר לפני שהגשים את החלום. הציונות הייתה חזקה מאוד בבית בו גדלתי ואחרי התיכון עליתי ארצה. המסע שלי עבר בין בנימין, שומרון, ירושלים, קנדה, רמת בית שמש, הגליל והגולן".
מגורים
"מושב יונתן".
איך נראה יום שישי שלך?
"מתחיל כיום רגיל, אך ההמשך הוא הרבה יותר קצר ואינטנסיבי. אני יוצאת לעבודה מוקדם ומנהלת את הבית מרחוק ואם יש לי יום עמוס ואני לא פנויה, אז הבית מתנהל לבד. אני חוזרת לפעמים שעה לפני כניסת שבת ומסיימת מה שנשאר להכין לשבת ומגייסת את בני הבית לעזור לשטוף וככה, רגע לפני שבת, כולם ביחד בהכנות אחרונות, עם מוזיקה של 'התיקון הכללי', בקול רם. לפעמים, הניקיונות כבר נעשים על ידי הילדים שבבית ואז כיף לחזור הביתה, כשהכול נקי ומוכן לשבת וזו הפתעה יפה ופינוק נפלא ומשמח".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"מאוד מגוון אצלנו. תמיד מתחילים עם חלות כוסמין, או חלות מקמח מלא, טחינה, שום קונפי והרבה ירקות וסלטים. השאר – משתנה. לפעמים אסיאתי, מקסיקני, יפני, אשכנזי, מזרחי ועוד… יש לנו כמה שפים בבית, אז לפעמים, אני מכינה תפריט מראש והם מסייעים לפי זה ולפעמים, לא בא לי לתכנן, אז הם פשוט מוצאים את מה שהשארתי במקרר ומבשלים מה שמתחשק להם".
זיכרון ילדות משבת
"בחורף, בשיקגו, מזג האוויר יכול להיות סוער כל כך שאי אפשר לצאת מהבית. השלג יכול היה אפילו לכסות את הדלת. סבתא שלי, שאהבה מאוד ללכת ברגל לכל מקום, לא משנה מה המרחק, הייתה עושה הליכות בתוך הבית ותוך כדי ההליכות, היא הייתה אומרת פרקי תהילים. לא אשכח את זה לעולם. הקול שלה עם מילים של תהילים מלווה בצעדים שלה על רצפת העץ ואז על השטיחים ושוב על העץ".
מאכל אהוב
"דג מעושן. זה מזכיר לי את החופשים שלנו בילדות, היינו קונים את הדגים ישר מהמעשנת, בנמל, במישיגן".
ספרים, או עיתונים בשבת?
"בשבת בבוקר, אני קוראת ספר עם כוס תה ונהנית מהשקט והרוגע ומתפעלת מההבדל העצום שיש בין הקודש לחול. הוא מורגש באוויר. אין לחץ ואני כולי מלאת הודיה לקדוש ברוך הוא על המתנה שהיא שבת.
"לפעמים, שמואל קורא בקול מהספר של הרב יונתן זקס, על פרשת השבוע. בכל פעם, זה מרשים וכה חכם ונוגע למציאות של היום. זהו ספר השראה שמעודד אותנו להישאר חזקים באמונה".
המלצה על ספר
The splendid and the vile" – על ווינסטון צ'רצ'יל, במלחמת עולם השנייה. ספר שפוקח את עיניי למה זו באמת מנהיגות".
מה הכי כיפי בשבת שלך?
"לראות את כל הילדים יחד זה הכי כיף. ארוחות משותפות, מדברים אחד עם השני, אפילו אם מתווכחים על משהו… העיקר הביחד".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"עם חוה אלברשטיין. גדלתי על השירים שלה, רחוק מעבר לים, בארצות הברית, אבל היו כל כך הרבה דברים שחיברו בינינו, בין החיים בארץ ישראל לבין יהודי הגולה. הייתי רוצה לשוחח אתה ולהבין כמה היא מודעת לזה וכמה היא נגעה באלו שרחוקים גיאוגרפית, אבל לא רחוקים בלב ומחוברים להיסטוריה".
מה עושה בשעות הפנאי?
"האמת היא שאין לי כל כך שעות פנאי. אבל אם היו לי, אז הייתי רוצה לשבת על החוף ולהקשיב לקול הגלים".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"בכל הרבדים, המלחמה משפיעה עליי. בחיים האישיים ובחיי העסקיים.
"אין רגע שאין שוק מזה שחלק מעם ישראל עדיין בשבי. זה לא ייאמן. בלתי נתפס. חברים טובים של הילדים שלנו נפלו בקרב, בהגנה על המדינה שלנו. יש לנו ילדים משלנו, אחיינים וילדים של חברים טובים, שנמצאים במילואים מההתחלה. הייתה תקופה שכמה מהילדים היו בשירות סדיר ועוד כמה במילואים. זה מאתגר את האמונה שלי כל הזמן.
"אני צועקת הרבה 'עד מתי?', כי באמת עד מתי נמשיך לחיות ככה, עם אובדן, כאב ואיום כל הזמן. החיים של כולנו השתנו מהשבעה באוקטובר. אנחנו, כעם, תמיד נצטרך להיות מוכנים להגן על עצמנו. אבא שלי תמיד אמר לי שאומות העולם תמיד ישנאו אותנו ותמיד ירצו להשמידנו. בתור ילדה, חוויתי לא מעט אנטישמיות. אחי היה בעל חגורה שחורה בקראטה והיה צריך להגן על עצמו מול אנטישמיות. הוא לימד אותי גם. ידענו שעלינו להיות חזקים מול אויבינו. תמיד, אפילו בארץ שלנו".
מהו המוטו שלך בחיים?
"You gotta roll with the punches זה למדתי מאימא שלי. החיים הם קשים. תמיד יש אתגרים. עובדים קשה לפרנסה. יש מחלות, יש מלחמות, יש עליות וירידות. תמיד יש משהו שמגיע ויכול להפיל אותך. אבל אסור לתת לזה להפיל אותך. צריך ללמוד להתגלגל עם הקשיים והאתגרים. רק כך אפשר להתחזק. להבין שאין הצלחות בלי כישלונות. ככה לומדים וככה מנצחים".
מהו החלום שלך?
"החלום שלי הוא שאמא שלי, חמותי וגיסתי וכל האחים ואחות שלי, ומשפחותיהם, יעלו לארץ ואז באמת נוכל להגשים את הנבואה 'לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו' בשלום".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"התקווה שמורגשת באוויר ובטבע, שאפשר שיהיה שלום בארץ שלנו. שלום בין אנשים קודם".
מה את מאחלת לעצמך?
"שאזכה לחוות את הגאולה האמתית והשלמה. אני מאמינה שתגיע ומקווה שעיניי יראו".
