27 שנים הוא עבד במלון "כינר". התחיל כמלצר והמשיך עד ניהול חדר האוכל במלון, שנים רבות, עד שהגיע האירוע. האורח שלנו לשבת הוא ציון אביטן, מקצרין
קצת על עצמך
"ציון אביטן. חגגתי בחודש שעבר 60, במסיבת הפתעה שאשתי ארגנה לי. נשוי לרעיה, מעצבת פנים ואירועים, עובדת כמעצבת ב'רהיטי הנמל'. הורים לשלושה בנים – איתי, מנהל מכירות ב'ביג קרמיקה', בגבעת יואב, חנן, במילואים מאז השבעה באוקטובר ואורי, בעלים של 'Nice to meat', מסעדת שף בשרית, בצומת יסוד המעלה. אני אוהב את שלושתם מאוד וגאה בהם!
"ואני גם סבא לשלושה נכדים – מיה, רוי, ורני ציון, שהם משהו מיוחד בעבורי".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בבית שאן. ההורים עלו ממרוקו. בית חם ומשפחתי. אני הבן השני מתוך ארבעה אחים ושלוש אחיות".
מגורים
"קצרין, כבר 35 שנים.
"כחייל משוחרר, התחלתי לעבוד במלצרות במלון 'כינר'. שם הכרתי את רעיה, שהייתה המנהלת שלי, אחראית על המלצרים. בהמשך, התקדמתי בתפקידים וגם התחתנו. גרנו שנה אחת בטבריה ובשנת 1989, עברנו לקצרין. קצרין הייתה אז מאוד קטנה. גרנו בטיילת נווה. הרגשנו בשכונה שהאנשים הם ממש משפחה".
עיסוק
"אני עסוק כל הזמן. מקפיד על שלוש תפילות ביום במניין. שלוש פעמים בשבוע, אני לומד בכולל של הרב לוי. לאחרונה, מוניתי להיות סגן יושב ראש המועצה הדתית. בשאר הזמן, אני משתדל להתנדב ולעזור במה שאפשר. אנשים פונים אליי בכל מיני תחומים ואני משתדל לענות לכולם, לחבר ולתת יד.
"במשך 27 שנים עבדתי במלון 'כינר'. התחלתי כמלצר ואז, אחראי מלצרים ובהמשך, הפכתי מנהל חדר האוכל ועשיתי את זה שנים רבות. העבודה מילאה לי את החיים ואהבתי אותה מאוד. עבדתי עם שלושה מנכ"לים שאני מעריך – מרדכי שוורץ, בנצי ברקוביץ ואחיקם רמות.
"בשנים הראשונות, רוב העובדים היו מהיישובים בגולן ולאט לאט, זה התרחב, אבל כולם היו אנשים טובים ומיוחדים, שהיה לי טוב לעבוד אתם ועד היום, אני בקשר אתם. אהבתי מאוד לארח את האנשים שהגיעו למלון. הייתי זוכר שמות ושמות משפחה, ומאיפה הם, ואיפה הם אוהבים לשבת ומי צריך מנה מיוחדת. כל יום, הייתי עובר על הרשימות של האורחים, נותן לכל אחד יחס אישי וזה היה עשה להם מאוד טוב והוסיף להנאה. ככה נוצרו הרבה קשרים טובים ולקוחות שהפכו חברים ואהבו לחזור להתארח במלון.
"מצד אחד, העבודה שלי הייתה הדבר הכי כיף שאפשר לעשות, לשמח אנשים ולגרום להם ליהנות מהחופשה שלהם מהבילוי ולתת להם חוויה טובה. מצד שני, זו הייתה עבודה מאוד אינטנסיבית, עם הרבה לחץ בעונות ובתקופות שהמלון מלא ולרוב הוא היה מלא. עבדתי שבתות וחגים ולילות. כשהילדים שלי גדלו קצת, הם גם התחילו לעבוד במלון וככה לפחות היה לנו זמן ביחד, אבל רוב הזמן שלי הייתי בעבודה".
נקודת המפנה
"לפני 10 שנים. ביום ראשון אחד בחודש ינואר, אחרי שבוע עמוס עם כנס פסיכולוגים בסוף השבוע, וארגון נוסף שהגיע למלון ביום שישי, ובשעה וחצי הייתי צריך לפנות את כל חדר האוכל מארוחת צהרים ולארגן לשבת. הייתי מאוד לחוץ וככה גם בשבת. הראש היה טרוד וביום ראשון בבוקר, אני מנסה לקום מהמיטה לבית הכנסת ואני לא מצליח. מנסה שוב וכלום… הבן שלי, איתי, שהיה בבית, נכנס אליי לחדר שואל מה קורה, והוא רואה שאני לא מצליח לקום מהמיטה הוא מיד הזמין אמבולנס. נסענו לפוריה, שם התברר שעברתי אירוע מוחי. הייתי מורדם ומונשם במשך עשרה ימים. אחרי שהתעוררתי, עברתי לתל השומר והייתי שם בשיקום חמישה חודשים.
"את יום ההולדת של גיל 50 חגגנו בשיקום עם אמנים שהיו מגיעים הרבה ל'כינר' ובאו לחגוג לי, יחד עם משפחה והרבה חברים.
"גם אחרי השחרור, המשכתי שיקום מהבית ועד היום, עוד לא חזרתי לעצמי לגמרי. האירוע הזה לימד אותי שבחיים אתה לא יודע מה יקרה מחר. הלכתי לישון בריא, לילה רגיל, ובבוקר התעוררתי משותק לגמרי. הבנתי שחשוב לקחת הכול בפרופורציות, להוריד לחץ ולקחת את החיים יותר לאט ובקלות. הרב גרוסמן, שאנחנו בקשר טוב והיה מבקר אותי וניסה לעודד אותי אחרי האירוע, היה אומר לי: ציון, סוף סוף אתה נח קצת. לפני כן לא היה לי רגע מנוחה.
"בזכות השירות הטוב והיחס שנתתי לאורחים ב'כינר', אנשים שומרים לי חסד וזה מלווה אותי עד היום. היום זה מסייע גם לתושבי קצרין בחיבורים שאני עושה ומסייע".
איך נראה יום שישי שלך?
"אחרי התפילה, שותה קפה ועוזר לרעיה עם ההכנות לשבת. אני עושה השלמה של קניות, עורך את השולחן לשבת ואז הולך לנוח צהרים והכנות אחרונות לשבת".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"סלטים רבים, ביניהם מטבוחה, פלפל חריף, שלושה סוגי חצילים, כרוב אדום וירוק ועוד… שני סוגי דג סלמון ומושט. שניצלים לנכדים, בשר ועוף עם סילן, תפוחי אדמה, אורז, אפונה, פירות העונה, פיצוחים ועוגות מעולות שרעיה מכינה.
"רעיה מבשלת את רוב האוכל. אני אחראי על החמין. בדרך כלל, חמין אוכלים אצלנו רק בחורף. אבל בשתי השבתות האחרונות, הילדים ביקשו, אז בישלתי להם. יצא אליפות".
זיכרון ילדות משבת
"בבית שאן, אחרי ארוחת שבת בבית, הולכים לסבתא מצד אימא ז"ל ואצלה היינו אוכלים את הקינוח. את שני הסבים שלי לא זכיתי להכיר".
מה הכי כיפי בשבת שלך?
"להיות יחד עם הילדים והנכדים. כשכל המשפחה ביחד, זה סיפוק אדיר בשבילי וכוחות להתחיל שבוע חדש".
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
"הייתי שמח לשבת עם ההורים שלי, חנניה וסוליקה ז"ל ועם כל האחים ביחד. אני מאוד מתגעגע לזה".
מה עושה בשעות הפנאי?
"אני פעיל כל הזמן, ברוך השם, לא מרגיש שיש לי זמן פנוי ואם יש לי, אני עם הנכדים, או נוסע לבקר את האחים שלי, בבית שאן.
"לאחרונה, ארגנתי טיול לירושלים. לקחנו אוטובוס, נסענו למנהרות הכותל, לכותל, לקבר רחל ועוד. עם ארוחת צהרים ואווירה טובה. היה כיף ומוצלח".
איך השפיעה עליך המלחמה?
"מאז שמחת תורה, שהיינו באמצע התפילה ושמענו את הבשורות הרעות, המצב רוח ירד. מאז, בכל פעם ששומעים 'הותר לפרסום', זה גומר אותי. אבל אין הרבה מה לעשות. מקווים לטוב ומתפללים לסיום המלחמה".
מהו המוטו שלך בחיים?
"לעזור, לעזור, לעזור. כמה שאפשר".
פינת חמד, או מסלול אהוב עליך בגולן?
"הגינה שלי, עם הנכדים. אין כמו השקט והכיף הזה, בחצר הבית".
מהו החלום שלך?
"שמח על מה שהגעתי ואיפה שאני נמצא. אחרי אירוע מוחי, זה לא מובן מאליו. זכיתי שהילדים שלי גרים לידי, זו התגשמות כל המשאלות. שרק יישאר ככה, שהמשפחה תתרחב ושכולם יהיו בריאים".
מה אתה מאחל לעצמך?
"בעזרת השם, לראות נכדים מכל הילדים שלי ושהחיילים והחטופים יחזרו בשלום ושלא יהיו עוד אבדות ושיהיה רק טוב לכל עם ישראל".
