בצפון, העסקים מבוססי התיירות קורסים תחת פגעי המלחמה והשלכותיהם. בוועדות הכנסת הרלוונטיות, משחקים בספר החוקים ורק בשוליים מישהו נרתם לעזור
בחודשים האחרונים, נסעתי כמה פעמים לכנסת, לוועדות, בעניין הסיוע והתמיכה במסעדות בצפת ובגולן, בעקבות המלחמה. לקחתי על עצמי לסייע לעסק שהאיש שלי עובד בו ובכלל, להשמיע את קולם וזעקתם של בעלי העסקים והמסעדות בצפון.
אני כבר לא מסעדנית, אבל מכירה מקרוב את עסקי המסעדנות. מכירה את השמחה שבהם וגם את הקשיים. בכל פעם שהגעתי לכנסת, חשבתי לעצמי כמה כוח יש לחברי הכנסת ולשרים להשפיע על חיינו לשנות ולעשות טוב. פגשתי בוועדות את ראשי הרשויות שעושים עבודת קודש למען התושבים שלהם ובעלי העסקים וגם לא מעט חברי כנסת, שמבינים את הקושי, שמאמינים בצורך לסייע לעסקים. חלקם יוצאים לסייר בשטח וברור להם שהצפון בוער ונמצא במלחמה והם מבינים שהמסעדות בצפון הם עסקי תיירות שחווים ירידה משמעותית בהכנסות והם מנסים לפעול למענם. חייבת לציין את חברי הכנסת מהגולן, שמשמיעים את קולנו בכל הכוח – ח"כ קרויזר, מנטור וח"כ ואטורי, מאלב"ש.
אבל ראיתי גם מהצד השני. פקידים שיושבים בוועדות ומתעקשים על ספר החוקים שלפיו מסעדה אינה עסק תיירותי ולפי פיקוד העורף, מקום שלא יורים עליו טילים פרק זמן ספציפי אינו נחשב אזור אדום ולא זכאי לפיצוי והיו להם עוד כל מיני הסברים לא משכנעים, למה הם לא יכולים לסייע לעסקים.
בכל ישיבה כזאת, הייתי כל כך נסערת: איך ייתכן שעוברת על כולנו תקופה כל כך קשה, תחושה של אי-ודאות מטורף, כאב לב על החטופים דאגה לחיילים המשרתים בחזית ויחד עם זה, אין מי שיפצה את בעלי העסקים בצפון, שהם מנוע צמיחה חשוב במשק הישראלי. המסעדות הם מקום בילוי עבורנו וכבר עשרה חודשים שהם מדשדשים עד כאב, נופלים בין הכיסאות של מקבלי ההחלטות וחווים קשיים כלכליים עד כדי סגירה, על לא עוול בכפם.
כן, אבל לא מספיק
הם לא בחרו במלחמה, אין להם שליטה על המצב, על הטילים ועל המטיילים, שלא מגיעים לצפון. "מטרלו", בעין זיוון, שהבייקרי שלו מוכר בכל הארץ, כבר סגר. אחרים בדרך… או שחיים על הלוואות ומתקשים לוותר על החלום ולסגור את העסק. אני כואבת את המצב שלנו, את המלחמה. אני כואבת את כאבם של בעלי העסקים ולא מדובר רק במסעדות. כל העסקים בצפון בקשיים ואני מנסה להשמיע את קולם ומרגישה צורך להזכיר לכולנו שחשוב שאנחנו, כצרכנים, נחזק אותם, נפרסם ונגיע, אבל זה לא מספיק.
הם זקוקים לתמיכת המדינה… וככה תוך כדי שאני כותבת את הטור החשוב הזה, ביום שלישי בערב, הטלפון שלי מצלצל ועל הצג ח"כ מיכאל ביטון, יו"ר הוועדה לחיזוק הנגב והגליל, שבעקבות המאבק למען המסעדנים, נפגשנו בכנסת ובצפת ואני מלאת הערכה לאיש ולפועלו. מיכאל בישר לי שהעבודה הקשה נשאה פירות. אומנם לקח יותר מדי זמן, אבל השבוע, שר האוצר אישר את מתווה הפיצויים לעסקים בגולן ובגליל, לחודשים מאי ויוני ואני מקווה שיאשרו להם פיצויים לכל תקופת המלחמה.
הקטע הזה שאני כותבת טור עם קריאה לסיוע ותוך כדי כתיבה אני מקבלת בשורה טובה משמח אותי… אבל זה עדיין לא סוף הסיפור של העסקים בצפון ושל המלחמה והלוואי שיהיה סוף טוב לכל התקופה הזאת.
