הוא גדל בגולן, עבד 20 שנה בחינוך, נלחם חצי שנה בעזה. לאחרונה, עוסק יותר ויותר בשאלה מה תפקיד העם שלנו בעולם ואיך אנחנו מתקדמים לשם… האורח שלנו לשבת הוא ישי ירון, מיונתן
קצת על עצמך
"ישי ירון, בן 45, נשוי בשמחה לרננה ואב לחמישה ילדים – רגב, רות, איתן, כנה ונגה.
רוב חיי צמחתי בגולן. למדתי בבית הספר 'גולן' ובישיבה התיכונית חיספין. בהמשך, למדתי בישיבת נווה דקלים, בגוש קטיף והתגייסתי לשירות משמעותי מאוד של חמש שנים".
מגורים
"מושב יונתן. בנינו את ביתנו ביונתן שהוא גם כור מחצבתי ובו גדלתי מילדות, כך שאנו זוכים גם בשכנות וקשר חם עם ההורים שלי.
"החיים ליד סבא וסבתא הם מתנה ענקית לכולם. הנכדים זוכים לסבא שלוקח אותם כל שבוע לשחות וסבתא שמשחקת אתם, או יושבת אתם לשעת יצירה. נוצר קשר רב-דורי מחייה ומשמח. בחרנו לחזור ולבנות את ביתנו ביונתן מתוך תחושה שיש במושב אנשים טובים, התחדשות ותנועה רוחנית".
עיסוק
"לאחר השחרור מהצבא ולימודים באקדמיה, התחלתי לעסוק בעבודה עם נוער ומאז ועד היום, החיבור הזה מחייה ומגדל אותי. עבדתי במסגרות חינוכיות בלתי פורמליות ופורמליות, עם נוער מכל המגזרים והסוגים, בשומרון, בחדרה, בתל אביב ובגולן ובשנים האחרונות, לקחתי חלק בהקמת המוסד החינוכי 'רגבים בגולן', בתחילה כמחנך ובהמשך, כמנהל, עד השנה האחרונה, שבה אני בחיפוש דרכי מחדש.
"המלחמה שפרצה בשמחת תורה תפסה אותי בדיוק לפני תקופה שבה תכננתי, אחרי 20 שנים של עבודה רציפה, לנסות ולחשוב מחדש על הדרך והעשייה בחיים, התכניות שלי לטיולים, לימודים וכוסות קפה עם אנשים מעניינים כבר היו מוכנות ורעידת האדמה, שהמלחמה יצרה, הרעידה את המציאות של כולנו.
"מצאתי את עצמי במילואים של חצי שנה, עם חברים טובים מהשירות הסדיר ועם הרבה חומר למחשבה על החברה הישראלית, על האתגרים והמשימות שעומדות בפנינו".
איך נראה יום שישי שלך?
"בדרך כלל, יום שישי שלנו מתחיל בניקיונות ומשם, לחומוס זוגי אצל תום, ב'רק חומוס'. חוזרים הביתה מבשלים עם מוזיקה ברקע ואם מספיקים. אז גם כנרת, או מעיין באזור".
מה הכי כיף בשבת שלכם?
"שבת היא מתנה גדולה בעיקר של זמן איכות משפחתי ואישי. יש זמן לארוחות משפחתיות, לימוד והעמקה, ריקודים עם הילדים וכמובן, מתמוגגים מהחלות של סבתא מימי, שידועות בכל הסביבה ומהעוגות השוות של רות".
ספרים, או עיתונים בשבת?
"בשבת אני משלים את מה שלא הספקתי לקרוא בחמישי מ'שישי בגולן', קורא את מוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', לומד קצת על פרשת השבוע ומנסה לחיות אותה כל שבוע מחדש, עם שאלות רלוונטיות וסוגיות מעניינות".
ספר מומלץ
"בימים אלה, ממליץ במיוחד על הספר 'ארוכה הדרך לחירות', של יעקב מרידור. זהו ספר שמזכיר לנו דמויות מהעבר, עם עמוד שדרה אידאולוגי, שיודעים במה הם מאמינים ועל מה הם נלחמים".
מה עושה בשעות הפנאי?
"ב-14 השנים האחרונות, יש לי זכות גדולה להתנדב ביחידת חילוץ גולן ולסייע למטיילים, במקומות ומצבים שאין מי שיגיע אליהם. היחידה מורכבת מאנשים מיוחדים שלא שואלים 'למה' אלא ישר עונים 'איך' לסייע.
"בנוסף, התחלתי לגלוש בקייט-סרפינג (גלישת עפיפונים). אני מטייל קצת עם אופנוע שטח ברחבי הגולן, מייצר יין מענבי הגרנש שבגינה, בליווי היינן שמואל קופל האלוף ובתקופה האחרונה, הבאתי כוורת דבורים, אז אולי יהיה בקרוב גם דבש".
מה הוא יום הזיכרון בשבילך?
"יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בשבילי הוא יום עמוק מאוד, אולי אפילו יום הכיפורים הלאומי. יום שאנחנו מתחברים למאחד הפנימי שיש בנו, לערכים המשותפים הכי בסיסיים שעליהם הוקמה המדינה. אני רואה את יום הזיכרון כיום שבו אנו זוכרים את מסירות הנפש, את העוצמות שקיימות בתוכנו ואת הכוחות שאנחנו לא מכירים ביום-יום, אבל בזכותם יש לנו מדינה. השנה, נפגשנו חזיתית עם כוחות הגבורה הפנימיים של לוחמי האור היהודים, במאות סיפורים, שלא מאפשרים להתעלם מהעוצמות שיצאו לפועל בעם שלנו".
סיפור מעצים מהמלחמה
"במלחמה האחרונה, זכיתי לשרת בגזרות רבות, מראש הנקרה והגולן ועד חאן יונס בדרום ובכל מקום, פגשתי חיילים ומילואימניקים עם מוטיבציה עמוקה והתמסרות בלתי רגילה. אני קיבלתי כוחות רבים מכל כוח שפגשתי בגזרות השונות. מדהים ממש לראות שגם לאחר חודשיים בתוך טנק, הלוחמים נשארים עם חיוך על הפנים.
"לפני כחודש, נפצעו ארבעה לוחמים מהיחידה שלנו בבית החולים 'שיפא', ממטען שהתפוצץ בחדר שהיו בו. חמישה ימים אחר כך, אני פוגש בבסיס את אחד החבר'ה שקיבל רסיס בראש, עם תפרים, ממלא מחסניות באפוד חדש, (הקודם נקרע והתמלא בדם) ושואל אותו – 'אחי, לאן?' והוא אומר, 'החבר'ה עוד לא יצאו מ'שיפא', אני חוזר! אין מצב שאני משאיר אותם שם בלעדיי'. הבחור בן 42, עם אישה ושני ילדים בבית, עם תפרים שהקסדה בטח תוריד לו והוא בדרך חזרה! דמעות עלו לי בעיניים מהגבורה שמסתובבת יום יום סביבנו.
"היו הרבה ערבי שבתות במלחמה הזו, שזכיתי בהם לשיחות ומפגשי עומק עם לוחמים מכל קצווי הקשת הפוליטית, שמאמינים זה בזה, שמוכנים להילחם בבהירות גדולה ובמסירות נפש ממש בשביל המדינה שלנו ובשביל חבריהם בצוות. לא הסתרנו דעות ובכל זאת, היה אמון בין כולם, שאנחנו רוצים את אותו הדבר.
"הקושי הגדול שלי הוא שבעולם התקשורת והפוליטיקה השפה היא אחרת לגמרי. הרבה מהשיח הוא מחליש ומפלג וזה כואב ממש.
"ההקשבה לכלי התקשורת והפוליטיקאים מכסה בקליפות את האמת הפנימית המאחדת של שותפות והסכמות ברוב היסודות שלנו, כעם ציוני בארץ ישראל".
איפה תהיה ביום הזיכרון?
"לפני כ-15 שנה, כשעבדתי בישיבה התיכונית חספין, ובהמשך גם ב'רגבים', התחלנו מסורת – להגיע ביום הזיכרון לקיבוץ רשפים. עמדנו ליד קברם של ארז גרשטיין, מפקד מבטיח ואדם גדול, עמוס בסיפורי גבורה, שנהרג בלבנון וארז אשכנזי, ששירת אתי ביחד בסדיר ונהרג בעזה. המפגש של תלמידי הישיבה עם אנשי הקיבוץ והחברים של הנופלים, ביום הזה, מבטאים את העומק והקדושה של היום. לצערי, השנה, חבר של ארז, שהיה משוחח אתנו בכל שנה, אלי גינצברג, נהרג בבארי בקרב גבורה ונוסף לנו עוד טקס לפקוד (גם החבר שמילא מחסניות שייך לצוות של שניהם) – כמה כאב וכמה גבורה".
תחגגו השנה את יום העצמאות?
"השנה אני מרגיש הערכה יותר גדולה על המתנה שקיבלנו מבורא עולם ומהעם המיוחד שלנו, ההבנה שהמדינה היא לא מובנת מאליה. אני חושב שחשוב שנשמח ביום הזה, אבל ברור לי שהשמחה שלנו במדינה תעמיק יותר ותעורר אותי לחשוב מה תפקיד העם שלנו בעולם ואיך אנחנו מתקדמים לשם…
"בערב יום העצמאות, נשתתף בטקס היישובי ובתפילה מרוממת חגיגית ומוזיקלית במושב. משם, נפגשים אל תוך הלילה עם חבורת שכנים, לערב משחקי ציונות (לא יודע איך, אבל הגברים תמיד מנצחים) ובבוקר, יוצאים לפינה שקטה בגולן, או לחווה בדרום הגולן, עם הילדים וחברים טובים".
פינת טבע אהובה עליך בגולן
"מאגר בוטמיה – המפלט שלנו מאז הקורונה וחגיגת ציפורים שם. נוסעים לשם עם קיאק ושטים בין עצים וקני ציפורים. מקום מבודד ומיוחד מאוד".
עם מי היית רוצה להיפגש לקפה?
"הייתי רוצה להיפגש לשיחה עם דוד המלך. זוהי דמות שמחייה אותי עד היום עם ספר התהלים, שמשלב עוצמות של חיים ואמונה עם רגש עז, קושי ואתגר עם תקווה ואמונה גדולה. דוד המלך מוכיח לנו שיש הנהגה שמשלבת את הכוחות ומובילה את עם ישראל באתגרים לא פשוטים".
מהו המוטו שלך בחיים?
"החלק הראשון הוא שהכול הולך לטוב. לאנשים יש כוונות טובות. לפעמים, הם טועים, אבל בגדול, אנשים מחפשים טוב. תלמידים רוצים להיות טובים וגם העולם הולך למקום טוב ויש לי ביטחון גדול בזה, עד כדי נאיביות. החלק השני הוא – הכול תלוי בי. אני חייב להיות כל הזמן בתנועה, ביצירה ובעשייה, בשביל לקדם את הטוב בעולם. הקב"ה לוקח אותנו למקומות טובים, אבל רוצה מאוד את המאמץ שלנו בסיפור".
מהו החלום שלך?
"החלום שלי הוא שנצא מחוזקים מכל האירוע שעברנו, שנזכה לקבל בחיבוקים את החטופים ואת החיילים שחזרו מהקרבות, שנזכה לביטחון ותמיכה בתוכנו ובעולם – שקודם נראה אנחנו ונאמין עד כמה אנחנו מוסריים וטובים ומשם, גם שאר העולם יבדיל בין טוב לרע".
מה אתה מאחל למדינת ישראל ביום העצמאות ה-76?
"שרובו של העם הדומם יצליח להוביל את הפוליטיקאים והתקשורת. שכל שדרן, שמפלג וזורע ייאוש, יאבד את הרייטינג. שכל פוליטיקאי, שסותם את פיות חבריו בברוטליות, לא ייבחר ושנזכה לתקשורת ופוליטיקה שמושפעות מהרוב המוחלט במדינה ולא מחפשות רק רייטינג זול וספינים מחלישים. האיחול שלי הוא שנהיה באמת אור לעמים – החל מהמערכת הפוליטית שתהיה נקייה, חופשית ומסורה, דרך המערכת המשפטית שתהיה דוגמה של טוהר וצדק ועד הקהילות והמשפחות שירכיבו את המדינה שלנו".
