היא חובבת טיולים, למדה סיעוד והייתה אחות אחראית בחדר ניתוחי לב. יש לה סוס, "סייזר", אתו היא יוצאת לרכיבות והיא דוברת המועצה האזורית גולן. האורחת שלנו לשבת היא לימור הולץ, ממרום גולן
קצת על עצמך
"לימור הולץ, כמעט בת 53, נשואה ליוסי, אימא לרביד בן 25 וחצי וגל בן 19, סבתא לאיתן".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי וגדלתי בתל אביב. כשהייתי בת שמונה, עברנו לניו יורק, בעקבות שליחות של אבי שעבד ב-'IBM'. הגעתי לניו יורק בלי לדעת מילה באנגלית. ההורים רשמו אותי לבית ספר מקומי ולא הייתי לי ברירה, תוך חודשיים, התחלתי לדבר אנגלית, מה שהקל עליי מאוד בהמשך החיים. בגיל 16, חזרנו לארץ וסיימתי את התיכון בגימנסיה הרצליה. בצבא, הייתי חובשת קרבית ומדריכת חובשים ולקראת סוף השירות הצבאי, עברתי להיות אסיסטנטית של רופא שיניים. בהמשך, עבדתי בזה גם כסטודנטית".
מגורים
"מרום גולן, כבר 13 שנים. תמיד היה לי חלום לעבור מהמרכז לגולן. יוסי בעלי רצה לעבור לגליל. התחלנו בקיבוץ יראון ואז, מפגש עם ציפק'ה הראל גרם לנו להחליט, תוך יומיים, על המעבר לגולן ולמרום גולן".
עיסוק
"דוברת המועצה האזורית גולן. תמיד מופתעים לשמוע שלמדתי בכלל סיעוד ובמשך שנים, הייתי אחות אחראית בחדר ניתוחי לב, בתל השומר. כשעברנו לקיבוץ יראון, רצו שאעבוד במשק, אז הייתי קצת מורה לחשבון ובהמשך, הפכתי למנהלת השיווק של יקב 'הרי גליל', שם נחשפתי לעולם התיירות, יחסי הציבור והתקשורת.
"במהלך השנים, למדתי לתואר שני במנהל עסקים ועשיתי גם קורסים ביחסי ציבור ובייעוץ תקשורתי. עבדתי במשרדי יח"צ וגם באופן עצמאי ובשלוש שנים האחרונות, אני דוברת המועצה האזורית גולן ושמחה להיות חלק ממועצה שיש בה כל כך הרבה אנשים טובים ומסורים, שעושים עבודה ציבורית מורכבת למען תושבי הגולן".
איך נראה יום שישי שלך?
"יום שישי, זה היום שלי לעצמי. מתחילה אותו בחדר כושר ואז, קפה עם חברות, הזדמנות גם לשופינג מדי פעם וקניות לשבת. אם הילדים מגיעים, משתדלת לחזור הביתה מוקדם, שמה מוזיקה טובה ומבשלת".
מה אוכלים בארוחת שבת?
"כשהילדים מגיעים, אז שולחן שבת רציני עם סלטים ודגים. אני עושה דג בשמן זית ועשבי תיבול, מתכון קל שכולם מאוד אוהבים. שתי מנות של בשר, תמיד אחת מהן זה עוף עם תפוחי אדמה, תוספות וקינוח מתוק".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"מאז שהבן שלי חזר בתשובה, גיליתי את השבת כשבת מנוחה וזה כיף גדול, וגם העובדה שאנחנו יכולים לצאת לטייל ממש בחצר הבית, בלי להתרחק. הכיף הכי גדול זה השבתות שאיתן הנכד שלי מגיע. אין אושר גדול מזה".
זיכרון ילדות משבת
"גדלתי במשפחה מטיילת. גם כשגרנו בניו יורק, וגם בארץ, השבתות שלנו תמיד היו מוקדשות לטיולים. אבא שלי היה ממש חובב טיולים וירשתי את זה ממנו. אחד הזיכרונות החזקים והמשעשעים שלי מהילדות: היינו נוסעים בשבתות לכנרת, עם חברים של ההורים והילדים שלהם. ההורים שלי היו שמים מוזיקה בפול ווליום שאף אחד לא ירצה להתקרב לשבת לידנו וככה היה לנו חוף פרטי".
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
"הייתי מאוד שמחה לשבת עם אבא שלי, שנפטר באופן פתאומי מדום לב, כשהייתי בת 15 וחצי. הייתי מאוד רוצה שיכיר את יוסי והילדים. גם עם סבתא שרה ז"ל, שהיינו קוראים לה 'סבתא מאמא'. האישה הכי חכמה ואמיצה שפגשתי. היא הייתה מסתכלת עלינו בעיני הרנטגן הכחולות שלה ויודעת מה עובר עלינו בלי שנגיד כלום. בגיל צעיר, היא עלתה לארץ מרוסיה, עם שני ילדיה, בלי בעל. היא גידלה אותם לבד ונשארה לבדה עד סוף חייה".
מה עושה בשעות הפנאי?
"אחד החלומות שלי היה להיות מדריכה לרכיבה טיפולית. בסיום הלימודים, קניתי לעצמי מתנה סוס. אז כבר 10 שנים, יש לי את 'סייזר' ואני מאוד אוהבת לצאת אתו לרכיבות. אני גם עושה ספורט ואוהבת לצלם ולטייל בארץ ובעולם ועכשיו, התחלתי ללמוד משפטים ונראה לי שכבר לא יהיה לי כל כך זמן פנוי".
איך השפיע עלייך הקורונה?
"הקורונה הייתה שיעור מטורף לחיים. היא חידדה לנו את היתרונות של מגורים ביישוב ובקהילה כל כך מיוחדת. למדנו להיות גמישים יותר בעבודה, לעבוד בזום, לשים את הפרטים הגדולים במרכז. למדנו לתעדף משימות. בשל ההכשרה המקצועית שלי כאחות, מצאתי את עצמי מרכזת את נושא הקורונה במועצה האזורית גולן, הקמתי את צוות המתחקרים שערך חקירות אפידמיולוגיות, בשיתוף עם פיקוד העורף ועם משרד הבריאות. בנוסף לכך, כמועצה, היינו בקשר רציף עם ראשי הקהילות ועשינו כמיטב יכולתנו לסייע לקהילות. זו תקופה מלמדת ומשנה חיים".
מהו המוטו שלך בחיים?
"איש באמונתו יחיה. למדתי בחיי שכל כך חשוב שכל אחד יחיה את חייו כמו שהוא מאמין ויכבד את חייו של האחר".
אנשי הגולן הם אנשים יפים, טובים וחזקים. לפעמים, אני מרגישה שהגולן הוא כמו המשפחה הפרטית שלי, שמורכבת מדתיים וחילונים, שמכבדים זה את זה וחיים בהרמוניה נפלאה. המגוון האנושי המיוחד בגולן, המרחב הגאוגרפי והנופים הקסומים – זה הסיפור היפה של הגולן
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את המרקם האנושי המיוחד. אנשי הגולן הם אנשים יפים, טובים וחזקים. לפעמים, אני מרגישה שהגולן הוא כמו המשפחה הפרטית שלי, שמורכבת מדתיים וחילונים, שמכבדים זה את זה וחיים בהרמוניה נפלאה. המגוון האנושי המיוחד בגולן, המרחב הגאוגרפי והנופים הקסומים – זה הסיפור היפה של הגולן".
מהו החלום שלך?
"פעם, היו לי כל מיני חלומות בומבסטיים. היום, אני חולמת שהילדים שלי יחזרו לגור לידינו, במרום גולן".
איזה מסר היית רוצה להעביר לנשים לכבוד יום האישה?
"נשים מטבען הן חזקות. אני מזכירה לעצמי כל הזמן שאנחנו צריכות להיות קצת פחות ביקורתיות כלפי עצמנו, להאמין בכוחות שלנו ולפרגן לעצמנו. אני עשיתי הרבה שינויים בחיים שלי, גם המעבר מהמרכז לגליל ואז לגולן, גם מבחינה מקצועית. אם יש לי חלום, אני רודפת אחריו ועושה הכול כדי להגשים אותו, בעזרת אמונה וכוח רצון. אנחנו צריכות לזכור שאנחנו יכולות לעשות כל מה שאנחנו רוצות וחשוב שנדע גם ליהנות ממה שהחיים מעניקים לנו.
מה את מאחלת לעצמך?
"קודם, בריאות. להמשיך ליהנות מהעבודה ולהיות מוקפת במשפחתי האהובה ובחבריי הטובים".
