פרויקט חלוקת המזון על שם איילון ומשה הורביץ ז"ל מתנהל כמו מכונה משומנת. נאספות תרומות, נארזים ארגזים, מחולקים למשפחות. הסל ענק – בשווי 600-700 ש"ח. כולם מתנדבים ומודים על הזכות. ומוישה? מסתכל מלמעלה ומתענג
לקראת חגי תשרי הקרבים, מתגלה הגולן במלוא הדרו במפעלי עזרה הדדית ובעיקר בהתגייסות תרומה ודאגה לכלל המשפחות.
זה שנים, שיש מפעלי חלוקת מזון בגולן. זה התחיל עוד בעמותת "מתן", של מושב יונתן. לפני כל חג הייתה התארגנות של חלוקת מזון בקצרין והגולן. משה הורביץ, תושב נוב ז"ל, היה פעיל מאוד בכל הקשור למפעלי חלוקת המזון. תמיד תרם ביד רחבה ודאג לתרומות. למשה היה גם מפעל לבשר שממנו תרם רבות, אבל מפעל חייו היה מפעל חלוקת המזון.
לפני כשש שנים, מפעל חלוקת המזון הפך לפרויקט חבילות מזון על שם איילון הורביץ ז"ל, אותו ניהל והפעיל אביו, משה הורביץ. לפני שנתיים, משה הורביץ נפטר, אך משפחתו לא הסכימה לוותר על הפרויקט הנפלא הזה וממשיכה לנהלו ולקדמו, בעזרת התגייסות נרחבת של המשפחה וכל מושב נוב.
משה הורביץ הקפיד להגדיל את כמות התרומות והיום נראה שמדובר בסל המזון הכי גדול בארץ. כל משפחה מקבלת סדר גודל של 6-7 קרטונים לחג. סלי המזון כוללים כל מה שמשפחה צריכה לחג ואף מעבר לזה.
החלוקה מתבצעת בעיקר בראש השנה ופסח וחלוקה מצומצמת יותר, בהתאם לתקציב, מתבצעת בסוכות, שבועות ובפורים.
מוישה סיפר תמיד שגם הסבא שלו, לאחר שעלה לארץ והיה קצב בפתח תקווה, נהג לכתוב את חובות הלקוחות על הקיר וכל פסח היה דואג לסייד את הקיר, מתוך הבנה שמי שלא שילם, כנראה לא הייתה לו היכולת וזו הייתה הצדקה שלו
תמיד חסד
המפעל הוקם על ידי משה הורביץ על שם בנו איילון, שנהרג בתאונת אימונים במהלך שירותו הצבאי, לפני 14 שנה, בהיותו בן 22 בלבד. מספרים על איילון שעל אף גילו הצעיר, הוא היה אדם שהיה נגיש לכולם ואיש שיח נפלא וקשוב.
משה הורביץ היה אדם שתמיד דיבר ותמך בכולם, אדם עם לב ענק. סיפורים מרגשים על תרומתו ועזרתו מגיעים גם היום, שנתיים לאחר מותו.
משה התעסק בחסד מאז ומתמיד. הוא ינק את החסד והצדקה כבר מילדות. זו בהחלט הייתה רוח המשפחה.
הוא סיפר תמיד שגם הסבא שלו, לאחר שעלה לארץ והיה קצב בפתח תקווה, נהג לכתוב את חובות הלקוחות על הקיר וכל פסח היה דואג לסייד את הקיר, מתוך הבנה שמי שלא שילם, כנראה לא הייתה לו היכולת וזו הייתה הצדקה שלו.
משה הורביץ דגל בערך הקהילתי של מפעל המזון וזה בא לידי ביטוי בכך שלא היה מעוניין לגייס את כל הכסף מגוף גדול אחד, או לפנות למיליונר כלשהו, שיעשה את "כל העבודה". היה לו מאוד חשוב שתהיה מעורבות גדולה בפרויקט. העדיף להשקיע זמן באיסוף של שקל ועוד שקל, שיבואו הרבה אנשים לארוז ולשלוח ושתהיה מעורבות של כמה שיותר אנשים בפרויקט וכל זה, גם אם הלוגיסטיקה תהיה מסובכת יותר ויצטרך לעבוד קשה יותר.
לאחר מותו של משה, היה ברור למשפחה שהמפעל ימשיך להתקיים באותה המתכונת. כל אחד מבני המשפחה הוא מעורב פעיל. לתחושתם, אב המשפחה משה, ממשיך לשבת על הכיסא, מביט בכולם אורזים את החבילות ומתענג.
מבחינת המשפחה, הם לא בטוחים שהמשפחות הנתרמות יודעות מי עומד מאחורי הפרויקט, אך בצניעותם, זה באמת לא משנה להם אם ידעו. העיקר שיקבלו את המזון והעזרה שהם צריכים.
התרומות
התרומות מתקבלות ממקורות שונים. נעשית פנייה לבקשת תרומה כספית דרך העיתון, פרסום ברשתות החברתיות וביישובים. קופות צדקה בגולן תורמות גם כן. העברת הכספים מתבצעת לחשבון ייעודי, דרך עמותת בית הכנסת של נוב וכל אדם יכול להעביר, בהתאם ליכולתו.
מוצרים נתרמים על ידי חקלאים, בעיקר מהגולן, אך לא רק. מתקבלות תרומות יין מיקבי הגולן, לעתים תרומת חלב ממחלבות הגולן ועוד.
בהרכבת הסל, מנסים להתרכז במנות יבשות ומצרכי יסוד, כמו שימורים, קמח, סוכר, מוצרי אפייה, שמן ,תבלינים וכד'. בנוסף, יש ביצים, בשר, דגים, לעיתים גבינות. יש פירות, ירקות, מוצרי ניקוי, יין ועוד. בכל חג, מתבצעת התאמה בין המוצרים לאופי החג. כל סל מזון מורכב מכ-6-7 ארגזים, בשווי של 600-700 ש"ח למשפחה. בהחלט סל מכובד מאוד, סביר להניח שזה הסל הגדול ביותר בארץ.
המערך הלוגיסטי
הלוגיסטיקה של האריזה היא מורכבת ומצריכה התגייסות גדולה. התגייסות שבהחלט קיימת ומשמחת. מלאכת האריזה מתבצעת בבית האריזה "קדם", באבנ"י אית"ן. המקום ניתן בתרומה על ידי הבעלים, אשר תורמים גם את הארגזים.
מספר ימים לפני החג, מרכזים את כל המוצרים בבית האריזה, קובעים יום לאריזה ומפרסמים את המועד. באותו היום, חברי מושב נוב נוהגים להגיע, נוער ומבוגרים, כולם מגויסים. בנוסף, מגיעות קבוצות שונות מהגולן וכן משפחות ויחידים, שבאים לעזור. זהו אחד הרגעים המרגשים, לראות כל כך הרבה אנשים מגויסים ומחויבים.
הדבר הראשון שמתבצע הוא הרכבת הארגזים. לאחר מכן, כל אחד מהמתנדבים מקבל מוצר שתפקידו לחלק ולפזר בארגזים.
השלב הבא הוא סידור הארגזים על משטחים והמתנה לשליחים. בקצרין, יש נהג קבוע אשר מגיע עם משאית, מעמיס את הארזים ומביא אותם למרכז חלוקה בקצרין. שם, ממתינים המתנדבים, שלוקחים את החבילות ישירות לבתי המשפחות.
לשאר יישובי הגולן, מגייסים מתנדבים רבים, שמגיעים לבית האריזה, אוספים את החבילות ומביאים ישירות לבתי המשפחות.
קיימת קבוצת וואטסאפ פעילה של "חסד בגולן", שם מפרסמים ומוצאים נהגים מתנדבים. בנוסף, רבנים מהיישובים שולחים "שליחים" וכך הכול מתנהל, כמו מערך משומן היטב.
החלוקה עצמה מתנהלת בשעות הערב והלילה, הכול מתבצע באופן אישי, נעים ודיסקרטי.
המשפחות
בחגים הגדולים, יש כרגע 100 משפחות שמקבלות סל מזון: כ-40 משפחות מקצרין,40 משפחות מיישובי הגולן ועוד כ-20 משפחות מטבריה וצפת.
באופן עקרוני, כל משפחה שמבקשת סל מזון, תוכל לקבלו. אף אחד לא נכנס לפרטים, או מבצע בדיקה כלכלית של המשפחה. יש משפחות שמופנות על ידי גורמי הרווחה מקצרין והגולן. יש אנשי קשר מתנדבים שמכירים את המשפחות. גורמים שונים בקהילה, כמו חברי ועדות, מנהלי קהילה, גננות ועוד פונים ועוזרים ביצירת הקשר המתאים.
המשפחות הנתרמות מקבלות מכל הלב, מעריכות מאוד את התרומה ויודעות להביע את תודתם הרבה במכתבים ובהודעות לרוב. המשפחות הן לא היחידות אשר נתרמות. המתנדבים עצמם שולחים מכתבי תודה על הזכות לקחת חלק בפרויקט, נרגשים ורק רוצים להמשיך בנתינה.
אז מה נאחל לקראת החגים? שנהיה תמיד בצד הנותן, אך נדע שזה בסדר גם לקבל.
