כל שינוי, בין אם הוא משמח (כחתונה, לידה וכד') ובין אם מעציב (כגירושים, מוות וכד') הוא מעורר לחץ. גם כשמדובר במעבר שאנו מצפים לו, התחושות מעורבות

מאת: שירה פריהן, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מדריכת הורות לגיל הרך, שירות פסיכולוגי גולן

הגדרתו המילונית של המושג "מעבר" היא: "מפנה. שינוי מן הישן לחדש, או מתקופה לתקופה. הליכה אל מעבר למקום מסוים".

יומם של ילדים רצוף מעברים – מעבר משינה לערות, מפעילות משחקית לפעילות לימודית, מהבית למסגרת החינוכית ועוד. לעתים, המעברים קטנים כל כך, עד שהם כמעט בלתי נראים עבורנו, אבל עדיין מורגשים מאוד אצל הילד. לעתים, מדובר במעברים משמעותיים ומהותיים שמהווים אבן דרך התפתחותית – כמו המעבר מהפעוטון לגן, או המעבר מגן החובה לכיתה א'.

ליד: מעבר הוא אתגר, שמצריך התמודדות עם שינויים והסתגלות לתנאים חדשים. התמודדות זו משתנה מילד לילד וגם ממבוגר למבוגר. היא תלויה במבנה האישיותי, בדפוסים שפיתחנו וכמובן באופי המעבר, בתנאים הסביבתיים ובתמיכה הרגשית

מעבר הוא אתגר, שמצריך התמודדות עם שינויים והסתגלות לתנאים חדשים. התמודדות זו משתנה מילד לילד וגם ממבוגר למבוגר. היא תלויה במבנה האישיותי, בדפוסים שפיתחנו וכמובן באופי המעבר, בתנאים הסביבתיים ובתמיכה הרגשית.

כשאנו מול סיטואציה של מעבר, אנו מביאים אתנו תיק המלא בהתנסויות קודמות, החוסן הפנימי והמשאבים, יכולות הסתגלותיות, מערכת שלמה של ציפיות, פרשנויות ועמדות מנטליות ורגשיות. בני האדם הם יצורים של הרגלים. מחקרים אף הראו שכל שינוי, בין אם הוא משמח (כחתונה, לידה וכד') ובין אם מעציב (כגירושים, מוות וכד') הוא מעורר לחץ. גם כשמדובר במעבר שאנו מצפים לו, התחושות מעורבות.

חוסר הוודאות

אחד האתגרים המרכזיים יותר במעבר הוא חוסר הוודאות, הערעור של האיזון העדין שקיים כרגע ועומד להשתנות. לרוב, אנחנו מרגישים בטוחים יותר באזורי הנוחות שלנו, במקום הידוע והמוכר, גם אם הוא לא מיטבי. ללכת אל הלא–נודע דורש אומץ, יכולת ויסות, גמישות רגשית ומחשבתית ונכונות לוותר על המוכר ולהתמודד עם החדש.

בתקופת הקורונה, האתגר הזה מורגש בעוצמות גבוהות, משום שחוסר הוודאות מוטמע עמוק במציאות החיים שלנו. חסר לנו ידע וידע הוא כוח. לא מדובר בסיסמה, אלא באמת בסיסית. כאשר אנחנו אוחזים במידע ברור, בהקשר אלינו וליקרים לנו, זה משרה עלינו ביטחון ויציבות ואנחנו נכונים יותר להתמודד גם עם אתגרים וקשיים, משום שאנו יודעים בפני מה אנו עומדים ומה נדרש מאתנו. לא לדעת – פירושו להישאר במצב של מתח, דריכות וחשש, ונדרש מאתנו הרבה מאוד חוסן פנימי, גמישות ואמון ביכולותינו, כדי להמשיך ולהתנהל, לצד אי–הידיעה.

כהורים לילדים העומדים בפני מעבר – בין אם אלו ילדים הנכנסים לראשונה לגן, או ילדים  שעולים לכיתה א', עשויות להציף אותנו הרבה שאלות. איך מכינים את הילד למסגרת, כשעוד לא ברור איך היא תתנהל? איך נתמודד עם הפרידה, כשלפי הנהלים אסור לי להיכנס אתו לגן/לכיתה? איך הילדה תסתדר עם המסכה ויתר הנהלים והמגבלות? ועוד ועוד שאלות. בכתבה נתייחס באופן כללי להתמודדות עם מעברים בצל הקורונה ובאופן ספציפי, לכניסה לגן ולכיתה א'.

מודלינג

חיקוי אישי. הילד צופה ומתבונן בנו ולומד על עצמו ועל המציאות מתוך התגובות שלנו. אפשר לשתף בכך שגם לנו קשה לעתים ואנחנו מוצאים את הדרך לעזור לעצמנו, או להיעזר באחרים. אם הילד בוגר ומילולי, אפשר להרחיב את השיח ולדבר על משאבי התמודדות: מה עוזר לי/מרגיע אותי/נותן לי כוח. ככל שאנו נהיה מווסתים ואסופים יותר, כך יהיה גם הילד. ככל שנשדר שאנו סומכים על עצמנו ועליו להתמודד, כך הוא יבנה את הביטחון בעצמו.

לא פחות חשוב, שנגלה חמלה כלפי עצמנו, ברגעי משבר וקושי וניתן מקום גם לרגעים שבהם אנחנו פחות מוחזקים. לאחר מכן, נשאף לשדר לילד אופטימיות, תקווה ואמון ביכולתנו לקום ולצלוח את האתגר יחד. ננסה גם להרחיב את מאגר המשאבים האישיים והמשפחתיים.

חשוב לתת מקום לכל הקשת הרחבה של הרגשות, התחושות והמחשבות. גם כשהן נפרדות וברורות ולא פחות מזה, כשהן מעורבבות ומבלבלות. אם הילד פחות מילולי, נתמלל עבורו את הסיטואציה, ניתן שמות לרגשות, נסייע לו להבין את תחושותיו

תיווך, שיקוף ותיקוף

חשוב לתת מקום לכל הקשת הרחבה של הרגשות, התחושות והמחשבות. גם כשהן נפרדות וברורות ולא פחות מזה, כשהן מעורבבות ומבלבלות. אם הילד פחות מילולי, נתמלל עבורו את הסיטואציה, ניתן שמות לרגשות, נסייע לו להבין את תחושותיו ולארגן את מחשבותיו. אם הילד מילולי וניתן לנהל אתו שיח, נשאף להרחיב את רפרטואר הרגשות ולהעמיק את השיח עליהם. נתָקף את הרגש באשר הוא, גם אם הוא פחות מובן, או פחות צפוי ונסייע לילד לבטא את עצמו בדרכים שונות – דרך משחק, סיפור ויצירה.

למשל, אמירות שיכולות לסייע, במקרה של ילד שעולה לכיתה א' ומביע חשש, או בלבול: "זה מרגש לעלות לכיתה א' ואולי גם קצת מפחיד"; "אתה בטח מצפה להכיר חברים חדשים ואולי גם עצוב לעזוב את הגן ואת החברים שאתה מכיר"; "זה בסדר להרגיש הרבה דברים ביחד, זה אולי קצת מבלבל" ויותר מכול – "אנחנו נעזור לך, נעשה את זה ביחד. אנחנו מאמינים בך, ויודעים שאתה מסוגל".

הכנה מראש ועיבוד החוויה

ילד רגיש במיוחד, עם קשיים בוויסות החושי והרגשי, או עם קשיים חברתיים, יתקשה לצלוח מעברים בקלות, במיוחד אם הם יהיו חדים ופתאומיים והוא ירגיש שאינו מוכן לקראתם. לכן, חשוב לשים לב לילדים אלה באופן מיוחד, להכין אותם לקראת כל שינוי ומעבר בסדר ושגרת היום ובוודאי לקראת מעברים מהותיים כמו שינוי מסגרות. הטרמה – הכנה מראש, מסייעת מאוד לארגן את החוויה ואת העולם הפנימי, הן מבחינה מנטלית והן מבחינה רגשית והתנהגותית. היא מאפשרת לילד להחזיר לעצמו מידה אופטימלית של שליטה במצב. נכון שהתקופה מורכבת והתחושה הכללית היא של אי–ידיעה ואי–וודאות ועם זאת, חשוב מאי פעם להכין את הילדים מראש למעבר, משום שגם עבורם התקופה הזו מבלבלת והם זקוקים ליציבות המקסימלית שנוכל להעניק להם.

לכן, את המידע שיש ברשותנו, נעביר לילדים בצורה מדויקת כמה שיותר, באופן מתווך ומותאם. נענה על שאלותיהם ככל שנוכל וכשאין בידינו את המידע, נאמר זאת בצורה פשוטה "כרגע אינני יודעת מספיק כדי לענות לך, אבל ברגע שאדע יותר, אני מבטיחה לשתף אותך ולספר לך את כל מה שאני יודעת". ננסה להכין את הילדים למסגרת החדשה באמצעות שיחה על המעבר ועל השינויים הצפויים, באמצעות שיח וסיפורים שמסייעים לעיבוד החוויה.

יותר מכול, חשוב לשדר לילד אופטימיות באשר למעבר למסגרת החדשה, להדגיש את הדברים החיוביים להם הוא יכול לצפות ולבטא אמון בכוחותיו.

ילד שעולה לכיתה א'

במרבית המקומות, נעשתה השתדלות לאפשר לילדים ביקור בבית הספר. יש ילדים שלא יכלו להשתתף, או שהביקור הקבוצתי אינו מספיק עבורם. ניתן לקחת את הילד לביקור אישי בתיאום עם צוות ביה"ס, להכיר לו את תוואי ההליכה, או הנסיעה, את המתחם והמרחבים, המבנים השונים, לספר על בעלי התפקידים, על סדר היום הצפוי וכד'.

כדאי לשתפו בקניית לפחות חלק מהציוד – כמו בחירת הילקוט, או הקלמר וסימון כלי הכתיבה. השיתוף מאפשר לילד להתחבר באופן מוחשי יותר לתהליך המעבר. חשוב לחזק את הקשרים החברתיים עם חברים שעולים עם הילד לאותו בית הספר ומשובצים לאותה הכיתה. בשלב ההתאקלמות, אלה יהוו עבורו עוגן משמעותי. אפשר לבקש שיחת טלפון, וידאו, או זום, עם המחנכת, להיכרות מוקדמת.

ילד שעולה לגן

גם במקרה זה, מומלץ לערוך היכרות מוקדמת עם מתחם הגן, לפחות מבחוץ, אם לא ניתן להיכנס פנימה. להראות את החצר, לספר על פינות הגן, על סדר היום. אפשר לשתף את הילד בקניית התיק החדש, להכניס יחד את הציוד הנדרש לתוך התיק, לתכנן יחד את ארוחת העשר שנכין עבורו. חשוב להפגיש את הילד בצורה מתונה עם ילדים שיהיו אתו בגן ואתם הוא מרגיש בנוח, כך שיהיו לו עוגנים חברתיים, בימים הראשונים של ההסתגלות. אם הוא עולה לגן עם קבוצת חברים מהפעוטון, ניתן לחזק אתם את הקשר. בהתאם לרצונותיו של הילד, ניתן גם לבקש היכרות מקדימה ואישית עם הגננת, באמצעות שיחת וידאו, כדי להפיג חרדה.

פרידה מהילד בכניסה לגן/בית הספר

בצל הקורונה, הכניסה לגן בבוקר מקבלת משמעות אחרת. אין להורים אפשרות להיכנס עם הילד לגן, לשבת ולשחק אתו ולהיפרד בנחת. עבור משפחות רבות, ההגבלות האלה מייצרות קושי ותסכול. עם זאת, יש ילדים, ואף הורים, שהדבר מקל עליהם, משום שהפרידה תחומה וברורה יותר, מבחינת המקום והזמן.

הילד מרגיש את העמדה הרגשית של ההורה כלפי הפרידה. אם לי, כהורה, יש קושי עם הפרידה ממנו מסיבה כלשהי, גם אם לא אומר זאת במילים, הוא ירגיש זאת והביטחון שלו בעצמו, בי ובסיטואציה יתערער והוא יגיב לכך. לכן, השאיפה היא לשדר לילד ביטחון ביכולתו להיפרד וביטחון בכך שניפגש שוב בקרוב. מאחר שכל מקרה לגופו בהקשר הזה, ייתכן שתידרש התייעצות עם איש מקצוע כדי לחשוב יחד, לדייק את מקור הקושי ולהביא לשינוי.

חיבור לדמויות התקשרות – בזמן שהוא שוהה במסגרת, הגננות/מורות צריכות להפוך לדמות המבוגרת המשמעותית עבור הילד. כדי להקל על הפרידה, חשוב מאוד לשדר לילד אמון בצוות החינוכי, כדי שהוא יוכל להרגיש בטוח לסמוך על הצוות כדמויות התקשרות (דמות מטפלת קרובה ומיטיבה). נעשה זאת באמצעות יצירת קשר עין עם הדמות, פנייה ישירה אליה, שיח נינוח, חיוך והבעת פרגון – כל אלה בנוכחותו של הילד. טון הדיבור ושפת הגוף שלנו ישדרו לילד שזהו מקום בטוח עבורו ושיש לו "אישור" ליצור קשר רגשי עם הדמות. אם הילד מתחבר באופן טבעי לדמות אחרת בצוות, זה בסדר גמור וחשוב לאפשר זאת, לצד עידוד ליצירת קשר חיובי עם הדמות המובילה.

ביניים: לגשרעלהפרידה

עבור חלק מהילדים, הקושי בפרידה נעוץ במעבר עצמו. לכן, ננסה "לגשר" על מעבר הזה ולרכך אותו. ניתן לעשות זאת על ידי הבאת חפץ מהבית, להראות לילדים, או לגננת/מורה, לאסוף משהו בדרך כדי להציג בפינה ייעודית במסגרת, לכתוב בנוכחותו פתק מעצים ולבקש שימסור לגננת/מורה בכניסה, להכניס פתק מחויך לקופסת האוכל של הילד וכד'.

ליד: דרך נוספת לגשר על הפרידה היא להדגיש את הפגישה המחודשת בסוף היום, במקום להדגיש את עצם העובדה שכעת נפרדים. אפשר לתכנן עם הילד מה נעשה יחד כשניפגש ולהציע לו לצייר לנו, אם ירגיש שמתגעגע

דרך נוספת לגשר על הפרידה היא להדגיש את הפגישה המחודשת בסוף היום, במקום להדגיש את עצם העובדה שכעת נפרדים. אפשר לתכנן עם הילד מה נעשה יחד כשניפגש ולהציע לו לצייר לנו, אם ירגיש שמתגעגע.

הכנה מראש – עבור אותם ילדים רגישים במיוחד, הכנה מראש להתארגנות הבוקר, ליציאה מהבית ולפרידה עשויה לסייע. בשעות הערב, כאשר הילד רגוע ונינוח, מומלץ "לתסרט" אתו את מה שצפוי לקרות בבוקר, לפי הסדר. כאשר רצף הפעולות מובן וידוע מראש, והילד שותף ויודע מה מצופה ממנו, הוא מרגיש בטוח ורגוע יותר. חשוב לזכור שעבור חלק מן הילדים, הכניסה לגן/כיתה א' דורשת הסתגלות מחודשת בכל בוקר, לעתים לתקופה ארוכה. נכבד זאת וננסה לתת את המענה המתאים, לצד חיזוק ומתן אמון בכוחותיו.

טקס הפרידה – ניתן לקבוע, בשיתוף עם הילד, טקס קבוע וקצר. לדוגמה: "בדרך לגן, נקפץ בדילוגים לפי המילים של השיר האהוב עליך. כשנגיע לשער, כל אחד ייתן שלוש נשיקות, נתחבק ונספור עד עשר ואז, תיכנס ותתלה את התיק במקום. תשחק עם החברים ותקשיב לסיפורים ואנחנו נתראה שוב בצהריים/בסוף היום, בחיבוק ונשיקה". לעתים, החברים הטובים הם עוגנים משמעותיים ביותר שיכולים לרכך את הפרידה ולסייע לילד.

בכל מקרה של קושי משמעותי ומתמשך, אל תישארו לבד. ניתן לפנות להתייעצות עם צוות הגן/בית הספר ועם השירות הפסיכולוגי גולן 04-6969781. בימים הקרובים, ייערכו סדנאות זום להורים בנושאים אלו. בהצלחה!