כמה דאגות סוחבות אימהות על הגב שלהן. כשהילדים גדלים, הדאגות גדלות אתם ובכל  שלב, נוספת עוד דאגה לסל. גם לאבות יש אחריות, אבל זה טור על האימא שאני

בגיל 23 וקצת, הפכתי לראשונה לאימא. אני עדיין זוכרת את התרגשות הגדולה ברגע ההוא שהפכתי להיות אימא, כשבעצמי עוד הרגשתי קצת ילדה. מהר מאוד התאהבתי בתפקיד ובתואר. כיף להיות אימא. את הופכת להיות מוצפת באהבה ודאגה ליצור הקטן הזה, שהוא שלך. קוקיות, בובות משחקים לילד, שהוא שלי.

בהריון השני, התחלתי קצת לדאוג. חשבתי לעצמי איך אפשר לחלק את האהבה הגדולה הזאת שיש לי לתינוקת שלי, המיוחדת, הבכורה, עם עוד ילד שיגיע לעולם. מעט האנשים שסיפרתי להם על התחושה הזאת שהטרידה אותי, הבטיחו לי שהלב האימהי הקטן, הוא בעצם ענק. הוא יודע לחלק בעצמו את אהבה לעוד הרבה ילדים ושגם אם יהיו לי עשרה, יהיה מקום לכולם באהבה הזאת.

הם צדקו. השני נולד והאהבה התפרצה והתחלקה שווה בשווה, בעוצמות גדולות. גם עם השלישית והרביעי והחמישית, הייתה מספיק אהבה לכולם, ללא גבול. הלב מתפוצץ מאהבה לילדים שלנו. מה שלא חשבתי אז, כשהייתי צעירה ומוטרדת מעניין חלוקת האהבה, שהבעיה תהיה דווקא בעניין הדאגה.

וואו, כמה דאגות סוחבות אימהות על הגב שלהן. מהרגע שהילדים נולדים וצריך להגן עליהם ולגדל אותם, נוספות לא מעט דאגות לחיים. כל ילד הוא עולם שלם. מהר מאוד, גם גיליתי שככל שהם גדלים, הדאגות גדלות אתם. זה מתחיל מדאגות לבריאות שלהם, כל כך קשה לשאת כאב וסבל של ילד. שיאכלו טוב וישנו טוב. זה ממשיך גם בדאגות קטנות, אם יש להם איזו בעיה חברתית שמעציבה ומטרידה אותם ואם הם נכשלים במבחן והם מבואסים, כי למדו ובכל זאת לא הלך. כשדברים לא מסתדרים להם כמו שהם רוצים וכשיש להם התלבטויות, כשבבית ספר לא הכול זורם.

כל כך הייתי רוצה לעזור להם לפתור את כל הבעיות, שאף אחד לא יפגע להם בנפש העדינה שלהם, שלא יהיה להם קשה. אני רוצה שיהיה להם רק טוב, הייתי רוצה להגשים להם את הרצונות והחלומות. כן, אני יודעת שהקשיים מחשלים

כל כך הייתי רוצה לעזור להם לפתור את כל הבעיות, שאף אחד לא יפגע להם בנפש העדינה שלהם, שלא יהיה להם קשה. אני רוצה שיהיה להם רק טוב, הייתי רוצה להגשים להם את הרצונות והחלומות. כן, אני יודעת שהקשיים מחשלים והם צריכים להתמודד עם המציאות של החיים, אבל זה כבד לי, המשא הזה שלהם.

עסקת חיים

בכל שלב בחיים שלהם, אנחנו כהורים נמצאים שם. כשהם מקבלים את רישיון הנהיגה המיוחל ולוקחים לי את האוטו, אני מיד חושבת כמה חבל שעברו טסט כל כך מהר, כי עוד דאגה נוספה עכשיו לסל, אבל בדרך לטסט, כמה רציתי שיצליחו, שיעברו. כשהם יוצאים לטייל, ואני רוצה שיטיילו וייהנו ויחוו, אני רק מחכה שיחזרו כבר.

אני רוצה להיות אימא קלילה, שמשחררת, שמאפשרת, שלא נותנת לפחדים ולדאגות להכניע אותה. מזל שיש פלאפונים היום, שאני יכולה להתקשר ולוודא שהם בסדר, אבל אם הם לא עונים, כי נגמרה הסוללה, או נרדמו, או סתם כי לא הייתה קליטה, אני נלחצת. אימהות זה תפקיד משמעותי עם המון היבטים ותנועות של רגש ולב וגם ראש. אימהות זה חיבוק ונחמה ושתיקות, ודוגמה וגם עוגת יומולדת וארוחה חמה.

אני רוצה להיות אימא מושלמת כזאת, שהיא גם חברה ואוזן קשבת וגם מעורבת ושותפה. למזלי, הם משתפים פעולה. לא פעם, אני שומעת על הורים שלא מצליחים לגרום לילדים שלהם לשתף אותם ואני כל כך מודה לה', על הברכה הזאת, שהילדים משתפים ואני מעורבת בחיים שלהם.

לפעמים, אבל ממש לפעמים, יש טענה שאני קצת "חופרת", אבל גם זה מתקבל באהבה. לא הכול פשוט לי, לפעמים אני גם כועסת וקצת מענישה, כי בכל זאת, צריכים גם משמעת, אבל אז אני מתמלאת בצער ורגשות אשמה, כי אני כל כך אוהבת אותם ורוצה שהם יהיו תמיד בשמחה.

ילדים הם חתיכת עסקת חיים רצינית, עם הרבה אחריות. זו אהבה בעוצמות מטורפות, עם דאגות ולא מעט מצבים מורכבים שמצריכים התמודדות. כל בוקר, אני מתעוררת בהודיה ובתפילה גדולה, שה' ישמור עליהם ושיהיו שמחים, בריאים ומבורכים ושיצליחו בכול. אני עדיין מתרגשת מהעובדה שאני אימא. אני אוהבת את התחושה והמילה והתואר והאמת היא שזה לא משנה בני כמה אנחנו, ושאנחנו הורים בעצמנו, אנחנו גם רוצים קצת אימא בשבילנו, שדואגת לנו, שמבשלת לנו, שמקשיבה, שאכפת לה. כן, כן, גם לאבות יש תפקיד ודאגות ושותפות ואהבה, אבל הפעם זה טור על האימא שאני.