בשונה משאר אחיותיה בעלות הכנף, סלעית הערבות מעדיפה דווקא את הקרקע, איפה שאפשר להתרוצץ בעשב ולצוד חרקים. לך תבין ציפורים – פינה בטבע – סיפורים מהחי והצומח של רמת הגולן
רציתי לערוך לכם הכירות עם אחת הציפורים שמציפות עכשיו באלפיהן את ישראל בנדידה, וממלאות את השטחים הפתוחים של הגולן. לא, אלו לא חסידות, לא דורסים גדולים, שקנאים, עגורים, או כל ציפור אחרת שחולפת לנו מעל הראש. את הציפור הזו צריך לחפש דווקא למטה, על הקרקע.
הכירו את סלעית הערבות!
סלעית הערבות מופיעה בישראל בשלוש אוכלוסיות שונות: אוכלוסייה חולפת, זו הגדולה ביותר, שמציפה כעת כמעט כל שטח פתוח ברחבי הארץ. אוכלוסייה מקננת, בעיקר ברמות הנגב, אך גם בבקעת הירדן ודרום הגולן ואוכלוסייה קטנה חורפת בנגב, בערבה ובבקעת הירדן.
סלעית הערבות הנה מין של מישורים פתוחים. ערבה היא בית גידול של מישור רחב ידיים שבזמן עונת הגשמים צומח בו ים אין-סופי של עשב ירוק טרי ורענן, אך אנחנו מכנים כך מישורים רחבים וחשופים כמו ערבות הירדן, ערבות יריחו והערבה.
בהתאמה, כמובן, לחיים בבית גידול מישורי, לסלעית הערבות ישנן רגליים חזקות עם אצבעות ארוכות שמגדילות את שטח הפנים הנוגע בקרקע, מה שמאפשר לה להתרוצץ במהירות על הקרקע, במרדף אחר חרקים.
עכשיו, בנדידת הסתיו, המקומות שהסלעית הזו הכי אוהבת אלו שדות שנחרשו זה מכבר. ניתן לראות בשדה בודד עד עשרות פרטים מתרוצצים לכאן ולשם בציד חרקים וכך בעצם הכמויות האדירות של סלעיות הערבות שחולפות כאן (ובכלל ציפורי שיר אוכלות חרקים) יכולות להיות אחלה של מדבירות ביולוגיות, אך הן עצמן עלולות להיפגע משימוש מוגבר בחומרי הדברה.
