אין על הפייסבוק. אני עובדת בפייסבוק. הפייסבוק הוא העתיד. מעדכן. מסקרן. מפגיש רחוקים. אין, אני חצי חיה שם

מאז שגיליתי את הפייסבוק, אני שם רוב זמן. נכון שתמיד בתירוץ הקבוע: זו עבודה. מי שלא עובד בפייסבוק, לא קיים ולא יודעים עליו. הפייסבוק הוא העתיד ועוד המון הסברים מנומקים על הזמן שאני מבלה אתו.

אני מצטלמת ומעלה, מספרת על עצמי ועל המקום ומצפה שכל מי שראה – יגיע והם מגיעים. על הדרך, אני גם עוקבת אחרי המיליונים האחרים שעובדים בו, או סתם מספרים את סיפור חייהם. עוקבת אחרי בלוגרים וקבוצות אוכל וצילומים ומגלה דרכו מה קורה ומה מתחדש – הסקרנות הידועה שלי. אני גם פוגשת חברים ותיקים ומתעדכנת, בקיצור, אני חצי חיה שם.

השבוע, צורפתי לקבוצה חדשה – "תושבי קצרין מחבקים את העסקים בגולן". קונים בגולן, מסתפרים בגולן, קוסמטיקאיות, מתנות, בנייה, גרפיקאים, קפה ועוד…  חשבתי לעצמי, שזו אחלה של קבוצה, שמזכירה לנו כמה חשוב לשמור את הקניות בגולן

לא פעם, אני פוגשת אנשים ברחוב שצועקים אליי: היי, גברת פייסבוק, את גם אמתית? נו, מה לעשות, לא מושלמת. אז השבוע, צורפתי לקבוצה חדשה, אחת מיני רבות שאני חברה בהן – "תושבי קצרין מחבקים את העסקים בגולן". קונים בגולן, מסתפרים בגולן, קוסמטיקאיות, מתנות, בנייה, גרפיקאים, קפה ועוד… חשבתי לעצמי, שזו אחלה של קבוצה, שמזכירה לנו כמה חשוב לשמור את הקניות בגולן. מודה שלפעמים אני חוטאת באהבתי לצאת לשופינג בעיר הגדולה. לצערי, זה לא מטעמי חיסכון, אלא סתם כי כיף לי עיר גדולה עם קניונים וחנויות ענק. אבל ברור לי שחשוב שנפרגן אחד לשני בגולן ונטפח את העסקים הקטנים, באזור שהוא ממילא קטן.

הצורך בסיבוב קניות בחוץ הוא מובן ונורמלי ויחד עם זה, תמיד מרגש אותי לראות אנשים שמגיעים מהעיר הגדולה לעסקים בגולן, כדי לפרגן. חבר סיפר לי, שכשהוא מגיע לגולן, הוא קונה ארגזי יין ושמן זית, כי חשוב לו לפרגן ולקנות בגולן. כשמישהו אומר לי, שהוא שולח אנשים אליי, כי חשוב לו שאצליח, זה משמח אותי. יש כל כך הרבה אנשים טובים בגולן, שמפרגנים ומעודדים ורוצים לראות את העסקים מתפתחים ומצליחים. זה מעורר בי  הרבה רגשי כבוד לאנשים האלה, שתמיד רואים בעין טובה את האחר, מחמיאים, מפרגנים, מוותרים על משהו  כדי שמישהו יצליח. נכון שיש גם כאלה שפחות ובלי להתכוון, עושים נזקים, אבל אני רוצה להאמין שהאדם מיסודו טוב הוא והם פשוט לא מודעים לנזק ואם היו מודעים, ברור שלא היו עושים זאת.

כשאני לא בפייסבוק, ולא עושה הליכות בוקר, עובדת, או מבשלת, אני לומדת את תורתה של ימימה – חשיבה הכרתית. "חשיבה הכרתית היא למעשה לימוד הנפש ואימון של המחשבה לסלק את הדברים המיותרים לנו", הסביר המרצה בשיעור הניסיון שהייתי בו. להיות מודע למה שמיותר אצלך, להזיז אותו הצדה ולעבוד עליו ומצד שני, לעבוד על הנפש בדברים שחשובים לך.

יצאתי מהשיעור והמחשבה שעלתה לי בראש היא על בעל עסק שלא רצה לעזור לי ואכזב אותי. החלטתי לסלק אותו מהמחשבות שלי ולהמשיך לראות הכול בעין טובה. הבנתי כמה חשוב לפרגן לעסקים המקומיים. איזה עולם יפה היה לנו, אם היינו כולנו מודעים לזה ומפרגנים ותומכים אחד בשני והיינו באמת רוצים שהאנשים בסביבתנו יצליחו.

אני מלאת התפעלות מהחברוּת ומשיתוף הפעולה שלי עם קולגות בסביבתי ומאוכזבת מאחרים, שלא מבינים שביחד, אפשר לבנות וליצור דברים נפלאים. זוכרת את המרצה שלי לשיווק, שחזר ואמר, שכיורד גשם – הוא יורד על כולם, אין צורך לחשוש מתחרות. הפעם, נכתב הטור בזכות הקבוצה החדשה שצורפתי אליה בפייסבוק – "מחזקים את העסקים בגולן". אין על הפייסבוק. הוא עושה לנו טוב ולא אכפת לי שכינוי החיבה שלי יהיה "מיס פייס"… וגם בזכות שיעור הניסיון בחשיבה הכרתית. כמה עבודת נפש והכרה יש לי עוד לעשות עם עצמי.