לאחרונה, בטקס שנערך ב"יד לשריון" שבלטרון, קיבל בעז זעירא דרגות סא"ל ואת הפיקוד על גדוד שריון 9232, של חטיבה 679. בעז, יליד קצרין, גדל בעיר עד לסיום לימודיו ב"נופי גולן". דברים שאמר בטקס החלפת המג"דים
מאת: בועז זעירא
המפקד החדש של גדוד 9232, חטיבה 679, הוא סא"ל בעז זעירא. בעז הוא יליד קצרין, בנם של אבי ועדינה, מראשוני המתיישבים במקום. הוא עשה את כל המסלול החינוכי בקצרין עד לסיום הלימודים בבית הספר "נופי גולן". את השירות הצבאי עשה בחיל השריון ומאז השחרור, הוא משרת ימים רבים במילואים.
במהלך מלחמת "חרבות ברזל", לקח חלק בלחימה בעזה והשלים קורס מג"דים במילואים. כל זאת, תוך כדי עבודה בחברת "דוראל", המתמחה באנרגיה סולארית ותוך כדי ניהול מערכת משפחתית בגבעת עדה.
דברים שאמר בטקס החלפת המג"דים:
"מכובדיי כולם, ראשית כול, החטופים. החובה המוסרית שלנו כעם היא להחזירם. עם ישראל נלחם על קיומו וקיומו מתקיים בזכות האנשים שבו – אנשי עם ישראל.
"לצדם, חשוב גם לזכור את אלו שאיבדנו לאורך הדרך. מי ייתן ובתוך החשכה הגדולה הזאת, נדע למצוא מעט אור – במימוש מטרות המלחמה, בעשייה ובתרומה שתאפשר לכולנו להיות גאים במדינה שלנו ובעם שלנו, בעיצומה של מלחמת קוממיות זו. הקו הזה במקור. לא הצלחתי להסיר אותו
"לפני יותר מ-50 שנים, בשניים עשר באוקטובר, 1973, נפל דוד שלי, סגן שמחה זעירא, בקרבות ההבקעה שברמת הגולן. בתחילת המלחמה, שמחה גר בגרמניה. הוא שמע על המלחמה ועשה הכול כדי להגיע ולהילחם. סגן אלוף נתי גולן, גיבור ישראל ממלחמת ששת הימים, ראה את שמחה בשדה תעופה והצליח להגניב אותו למטוס ושניהם עלו על טיסה לארץ.
"הגדוד לחם ת"פ חטיבה 679 בלחימה. אותה חטיבה שגם אני נמצא בה, יותר מ-50 שנה אחר כך.
"ארבעים שנה לאחר אותו קרב, הוקמה אנדרטה לזכרם של לוחמי 'כוח נתי'. על אותה אנדרטה מתנוסס ציטוט משירה של חנה סנש: 'קול קרא והלכתי, הלכתי כי קרא הקול'.
דוד שמחה, ויחד אתו רבים מבין בני דורו, לא שאלו, אלא שעטו – כי קול אחיהם זעק.
זעקת 'מלחמת קיום' עלתה וקראה בכל פינות ארצנו ובכל פינה בה יהודי יכול היה לשמוע. 'קול קרא והלכתי' – בני עמנו קוראים לעזרה ואנחנו נלך.
"עברו יותר מ-50 שנה ממלחמת יום הכיפורים. אבא שלי, ששכל את אחיו באותה מלחמה, כבר החל בהכנות לטקס השנתי של 'כוח נתי'. כמה ימים לפני אותו טקס, בשבעה באוקטובר, אותו תאריך ארור, שעטנו, אנחנו, בעקבות אותה קריאה מהדהדת. הפעם, היו אלו תושבי עוטף ישראל שקראו לנו – יישובי הנגב המערבי, יישובי הגולן, יישובי הגליל. מאז אותו תאריך, אנחנו פה. אנחנו פה כי קרא הקול".
"הכול בסדר"
"במהלך 14 השנים האחרונות, משנת 2010 ועד היום, אני עושה מילואים. מעל 600 ימי מילואים מאחוריי, עם שלוש חטיבות שזכיתי לשרת בהן. אין לנו את היכולת לשנות פוסטים, אבל יש ביכולתנו לשנות דבר קטן – את המציאות. אנשי המילואים הם הבשורה של עם ישראל, אבל הם לא עומדים לבד. הם לא יכולים. היכולת שלנו לעמוד במשימה מגיעה מתוך כור מחצבתנו. מתוך האנשים שמקיפים אותנו.
"בדומה לצוות הקרב הגדודי הבנוי מפסיפס של יכולות, כך גם הם חיי המילואימניק. בזכות האנשים שעוטפים אותנו ומאתגרים אותנו, אנחנו מגיעים למילואים בתחושה משמעותית של עשייה.
"בעומדי כאן היום, ישנה מערכת שלמה שתומכת את העשייה. מערכת שמכילה לא מעט אתגרים. אותה מערכת והאנשים בה לא מקבלים פרס ולא זוכים להערכה. הם מנותקים, וטוב שכך, ממה שאנחנו עושים כשאנחנו נקראים לדגל ומאידך, הם, והיא בעיקר, מכילות את הכאב שאתו אנחנו חוזרים הביתה.
"ראשונה מעל כולן – זו את אהובתי, יקירתי. שיר.
"כבר מעל לעשור את שומעת על עוד מילואים שמתרגשים לבוא; עוד תעסוקה, או אימון, עוד ימי הכנה, סיכום והעלאת כשירות. את נמצאת לצדי וכשאני רחוק, את מקבלת טלפון לילי. 'הכול בסדר', אנחנו אומרים אחד לשנייה ומתפללים. לעתים לא רחוקות, גם אין טלפון או הודעה ובמשך ימים רבים מדי, עלטת השקט ממלאת את החדר והלילה של שנינו קצת אחר.
"אהובתי, גדלנו בחברה, במשפחה ובמציאות שלא יכולה להיות אדישה לקשיים ואתגרים. באותה שבת נוראית, כשעליתי על מדים, לא חשבתי שפחות משנה לאחר מכן, אהיה בטקס ואקבל גדוד, אבל קול קרא, אהובתי, קול קרא והלכנו. מקווים שנביא קצת שקט למדינתנו האהובה.
"לכם, המשפחה הגרעינית שלי, גדלנו כולנו בקצרין ובגולן. כל אחד ואחת מאתנו במשפחה בוחר לעשות, בוחר לפרוץ דרך. אני גאה להיות חלק ממשפחת זעירא, משפחה שבוחרת לנקוט יוזמה".
לא קלה דרכנו
"נמצא פה גם הבוס שלי בעבודה. בפועל, בשנה האחרונה, לא הייתי שם כמעט בכלל. 'יש דברים שהם גדולים מעבודה', אמרת לי, כשחזרתי אחרי 120 יום מילואים ומשם לקורס מג"דים. 'דוראל' בכללותה מניפה את דגל הציונות במלוא העוצמה – העשייה החברתית, ההכלה למילואימניקים, לצד הרצון הבלתי נגמר להפוך את המדינה שלנו למדינה טובה וירוקה יותר. לצד מקצועיות, חתירה למצוינות ושאיפה להיות בני אדם טובים יותר.
"בנוסף, נמצאים כאן אתנו חברי הילדות שלי. המפגשים השבועיים שלנו אִפשרו לכל אחד מאתנו רגע להתנתק מחיי היום-יום, לדבר, להיות אחד בשביל השני ולדעת: תמיד יהיה מקום שבו אפשר לשחרר קיטור.
"לסיום, אני רוצה להיזכר ולכבד את אלו שאינם אתנו היום. לצד דוד שמחה, אני רוצה להזכיר את נועם, יותם, שי, אריה, צביקה, עידו, אדר, איתי ועידו. אתם מלווים אותי מדי יום ומכריחים אותי להיות טוב ומקצועי יותר.
"למפקדיי, אגיד: תודה על האמון והזכות. תפקיד זה ילווה את חיי ואעשה את כל שביכולותיי.
"לא קלה דרכנו, אבל זו דרכנו.
"הצלחת הגדוד תימדד בעשייה ולא במילים.
"תודה".
