הבן שלי, הגיבור, היפה, האהוב, מתגייס לצבא ביום ראשון וכל מה שאני רוצה זה רק לנשום אותו עוד קצת, להיות אתו ולחבק
נוסעת אתו השבוע במכונית. הוא הנהג, הוא מפעיל את הפלייליסט שלו. השיר הראשון שמתנגן, "גיבור של אימא", של משה פרץ. אימאל'ה, איזה שיר, אילו מילים, איך זה שאף פעם לא שמעתי אותו? או שאולי שמעתי ולא התעמקתי במילים ועכשיו אני מרגישה כאילו נכתבו עליי. הבן שלי, הגיבור, היפה, האהוב, מתגייס לצבא ביום ראשון וכל מה שאני רוצה זה רק לנשום אותו עוד קצת, להיות אתו ולחבק. מייחלת שישמור על עצמו ושהמלאכים יגנו עליו.
אני מבקשת שישמיע לי את השיר שוב, מחפשת בגוגל את המילים, דמעה זולגת לי. שיר מרגש. הילד מבקש שאפסיק להיות דרמטית ורגשנית. סבבה, הוא מתגייס, אבל אני לא צריכה לעשות מזה כזה עניין. כיאה למתבגרים, הוא ישר מעביר נושא ומספר לי על הביקור אצל חבר.
זה היה ביום שלישי והחבר הזמין אותו לאכול צהריים, אצל הסבתא הטוניסאית שלו, כי ביום שלישי, כל המשפחה, הדודים, הבני דודים והחברים של הנכדים וכל מי שמסביב, כולם קופצים לאכול אצל סבתא. היא מכינה כמויות של קוסקוס וסיר ענק של מרק עם עוף וירקות ומטבוחה וסלט גזר וירקות בתמחיץ והכול על השולחן והבית הופך לתחנת מעבר של בני המשפחה. נכנסים, אוכלים, מקשקשים קצת עם הסבתא ויוצאים לדרכם. הילד שלי התלהב מהקונספט ומהמפגש המשפחתי הנחמד וגם אני נדלקתי על הרעיון, כי בתוך תוכי, ממש בא לי להיות כזאת שמבשלת סירים ענקיים, בלי לעשות מזה עניין.
אני מדמיינת לעצמי בית פתוח, שכולם באים לאכול ונכנסים ויוצאים ואני, עם הסינר, מפנקת ומאכילה.
אז יצא שבאותו הערב, האח של האיש הודיע שהוא קופץ לבקר עם המשפחה ואני ישר התלהבתי על ההזדמנות ונכנסתי למטבח והעמדתי סיר מרק ענק וקוסקוס אמתי שעושים בשני סירים על אידוי, כמו של סבתות ונכנסתי לפוזה של הבעלבוסטה. הכנתי מטבוחה וירקות מוחמצים, לחם של בית ועוגיות תמרים וגם טיגנתי חצילים ופתחתי שולחן גדול ואמרתי לבן שיגיד לחברים ולחברים של החברים שגם הם מוזמנים.
יעדים להסתערות
האח התפעל מההשקעה שלי והבן היה מבסוט מהקוסקוס שהוא מאוד אוהב והאיש שלי מיד בדק לי את החום ובירר אם אני חולה, או קורונה, או מה הקטע שלי, שסתם ככה, ביום חול, נכנסתי למטבח לכמה שעות.
ניסיתי לשכנע אותו שזה שום דבר מיוחד ושאני הכי מאמא שמבשלת, שאופה… האמת היא שהעובדה שהבן שלי תכף מתגייס, גורמת לי לרצות להיות המאמא הזאת, רגע לפני שהוא יוצא מהבית, בא לי לפנק אותו ולהאכיל אותו בלי סוף…
ניסיתי לשכנע אותו שזה שום דבר מיוחד ושתמיד הייתי כזאת ושאני הכי מאמא שמבשלת, שאופה… אין לי מושג אם הוא השתכנע, או שלא, אבל האמת היא שהעובדה שהבן שלי תכף מתגייס, גורמת לי לרצות להיות המאמא הזאת, רגע לפני שהוא יוצא מהבית, בא לי לפנק אותו ולהאכיל אותו בלי סוף…
אני חושבת על הימים שהוא יהיה רחוק ושאולי יהיה לו קר והאוכל לא יהיה טעים ויתזזו אותו והוא יצא למשימות, ולא ישן טוב בלילות, על איזה מזרן דק, באוהל קר. אני יודעת שאחשוב עליו בימים ובלילות ואדאג לו ואנחנו נתגעגע והוא יתגעגע.
הדבר שהכי בא לי לעשות בשבילו זה להיות האימא המחבקת, המגוננת, המבשלת והמפנקת, כי אוכל של אימא תמיד כיפי, מעודד ומנחם.
אז בן יקר ואהוב שלי, אני מתרגשת ודואגת ואוהבת וכל דבר קטן גורם לי לדמעה קטנה ואין לי ספק שביום ראשון, בלשכת גיוס, תרד לי דמעה של התרגשות, מעורבת בשמחה בשבילך, שאתה יוצא לדרך חדשה ואני אאחל לך שירות מוצלח ומשמעותי.
העיקר שהתקופה הזאת של הצבא תעבור לי הכי מהר שאפשר ולך בהצלחה והגשמה ובקלות, שתלך בדרך הישר, שתמשיך להיות ילד אוהב ואהוב ומנהיג בדרכך המיוחדת, השקטה והעדינה, עם החיוך הכובש. תמשיך להציב לעצמך יעדים ולהסתער עליהם בהצלחה. לא הכול יהיה קל ופשוט. אתה בטח יודע, שהצבא זה לא מחנה קיץ ושיהיו אתגרים, אבל שלא תיפול רוחך בשום שלב. תמיד תחייך, תשמח, תאהב ותזכור שיצאת לשליחות חשובה ושאנחנו גאים בך ואוהבים אותך ונמצאים כאן תמיד לרשותך ובשבילך. צאתך לשלום ושובך לשלום, ילד גיבור ואהוב שלי ושה' ישמור עליך מכל רע.
גיבור של אמא
מילים ולחן: משה פרץ
שב ילדי שב אל תלך עכשיו
תן לנשום אותך עוד רגע עוד קצת
שב ילדי שב כי עכשיו נחמד
יש שקט ואני איתך לבד
וכשתלך תזכור תמיד
לשמור על עצמך
מאנשים קשים
אשר עומדים במסלולך
אל תפחד מעל ראשך יש מלאכים
ואתה תמיד תהיה
גיבור של אמא
אתה תמיד תהיה לי מלך העולם
תמיד עם החיוך הכי מושלם
כמו בתמונות בזיכרונות
לכל מקום שלא תלך תהיה של אימא…
תמיד תהיה לי מלך העולם
תמיד עם החיוך הכי מושלם
כמו בתמונות בזיכרונות
תמיד תהיה שלי
לך ילדי לך תיזהר מעט
קח את בירכתי את תפילתי אתך
אל תשכח בני אימא כאן בשבילך
אז לך תגשים את כל חלומותיך
